המחלקה לתרבות חזותית וחומרית
قسم الثقافة البصرية والمادة
Department of Visual and Material Culture
גל הרץ הוא ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. הוא גרמניסט וחוקר תרבות. מחקריו יוצרים חיבור בין היסטוריה ופילוסופיה של המדע לבין לימודי תרבות. הוא בוחן את עלייתן של דיסצפלינות חברתיות סביב 1900 במרחב דובר הגרמנית, כגון קרימינולוגיה, סוציולוגיה, סקסולוגיה, משפט ופסיכיאטריה; זאת מתוך זיקה לתרבות פופולרית, התפתחות העיתונות ואמצעי המדיה, תיאטרון, ספרות ואמנות. לטענתו, הנקודה המקשרת בין תחומים נפרדים־לכאורה אלה היא כינונו של סדר חברתי על בסיס מדומיין נורמטיבי חדש. גל הוא בוגר תואר שני ודוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, עבר השתלמות בתר־דוקטורט במרכז ללימודי ספרות ותרבות בברלין (ZfL), ולימד באוניברסיטת הומבולדט ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן היה מנהל שותף של פרויקט המחקר "מדעי הרוח באזורי קונפליקט" במרכז מינרבה למדעי הרוח, ושימש כעמית מחקר והוראה במכון כהן ובביה"ס ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב. במקביל לעבודתו באוניברסיטה, הוא העורך של "מניתוק לשילוב", כתב עת אקדמי שפיט של האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, בו הוא גם מעורב בתהליכי הכשרת אנשי הוראה ובפיתוח ויישום הגישה של האגף: פדגוגיה טיפולית.
מרצה וחוקר בתחומי המוזיאולוגיה והתרבות החזותית.
גיאולוג, בעל התמחות בהוראת המדעים ומוזיאונים בפרט, ובתרבות החזותית של המדעים.
בעל תואר .Museum Studies, University of Leicester Ph.D
היסטוריונית אמנות וחוקרת תרבות חזותית.
תחומי ההתמחות שלה נעים בין תולדות האמנות של ימי-הביניים (עם דגש על האמנות של צפון איטליה); אדריכלות של זיכרון והנצחה (עם דגש על ישראל); היבטים שונים של הזיקה בין אמנות דתית לתרבות חילונית (עם דגש על סוגיות של חילול הקודש וקידוש החול); ושאלות הנוגעות במפגשים בין אמנות "גבוהה" לתרבות חזותית פופולרית ובאופציות שונות של השראה (בין "התכתבות" ל"מחווה" ובין האדרה להדרה).
נעמי מלמדת במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בתכנית הב.א. לתרבות חזותית וחומרית, בתואר השני בתקשורת חזותית ובתואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות.
מעצב תעשייתי בעל סטודיו עצמאי, ראש מסלול 'אודות עיצוב' ומרצה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל וב-RMIT מלבורן, אוסטרליה בתואר ראשון לעיצוב תעשייתי ובתואר שני לעיצוב חדשנות וטכנולוגיה בשנים 2016-2019. בשלבי סיום דוקטורט מאוניברסיטת RMIT החוקר שיטות ההנצחה שאינן פורמליות. עוסק במחקר Project based research (PBR) בתחומי העיצוב ובחיבור בין עיצוב וחינוך בבתי ספר יסודיים. בעל תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מבצלאל בהצטיינות מ-2006 ותואר שני במסלול "אודות עיצוב" מבצלאל משנת 2009.
גלריית תמונות
מתקני ייבוש פרחים, 2013
יליד 1976, תל-אביב, חי ועובד בתל-אביב. בוגר לימודי תואר ראשון במחלקה לאמנות, אקדמיה בצלאל לאמנות ועיצוב, ירושלים, תואר שני בתוכנית התואר השני של בצלאל, תל-אביב והקופר יוניון למדע ואמנות, ניו-יורק.
זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצילום לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ת"א 2015. פרס רודין לצילום, מוזיאון נורטון, פלורידה 2015. פרס שרת התרבות מטעם משרד החינוך והתרבות 2015. מלגת שהות ויצירה בבאזל מטעם Culture-Scapes וIAAB שוויץ, פרס אמן צעיר מטעם משרד החינוך והתרבות לשנת 2009. פרס המבקרים על הפרפורמנס "מיין-ג'רוזלם", התאטרון הלאומי, מנכן, גרמניה ומלגת מפעל הפייס לאמן לשנת 2013. זוכה מלגת קרן יהושע רבינוביץ' לאמנות לשנת 2004.
הציג תערוכות יחיד במוזיאון ת"א לאמנות, מוזיאון נורטון, פלורידה, הביאנלה ה-12 לאמנות עכשווית בנאפולי, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות ת"א, המשכן לאמנות, עין חרוד, מוזיאון הרצליה לאמנות, הילטס בונקר-גרמניה, גלריה סדנאות האמנים ת"א, גלריה טל אסתר ת"א, גלריה חזי כהן ת"א, גלריה נגא ת"א, חלל ההינטרהוף בבאזל, פסטיבל הצילום הבינלאומי השני ביפו, פרפורמנס (מיין ג'רוזלם) בשוויץ, מינכן, קפריסין, ועוד. כמו כן, השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. עבודותיו של מימון התפרסמו בקטלוגים, כתבי-עת ומגזינים רבים בארץ ובעולם. 2002-2005 צלם במגזין האופנה והתרבות הצרפתי Purple משנת 2002 מלמד במחלקה לצילום של בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים ומ2015-2019 מנהל החוג לצילום במדרשה לאמנות בבית ברל.
גלריית תמונות
רמי מימון, ״קריאה נוספת״, מוזיאון ת״א לאמנות 2015-2016
דליה יפה מרקוביץ' מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מרקוביץ' כתבה את עבודת הדוקטור בבית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים (2007). השתתפה בתכנית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2008), וסיימה את לימודי התואר השני במחלקה לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב (2010). בשנת 2003 הייתה עמיתה במרכז השל לקיימות, תל אביב ועמיתה במכון מנדל למנהיגות, ירושלים (2004-2006).
מרקוביץ' מרצה וחוקרת בתחום החינוך (לאמנות) בחברות מרובת לאומים ותרבויות. מרקוביץ' ערכה את כתב העת המקוון "בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית" (2014-2016); "הכיוון מזרח" (2003-2005); "נגה" (2004-2005); "עיתון 77" (2006-2007); "בלוק, כתב עת לארכיטקטורה, מדיה , תיאוריה ועיר" (2008). ערכה את אסופת המאמרים:
Understanding Campus-Community Partnerships in Conflict Zones, Engaging Students for Transformation Change, Palgrave McMillan Publisher, 2019.
ספרה: Nationality and Ethnicity in an Israeli School: A Case of Jewish-Arab Students
ראה אור בשנת 2019 בהוצאת Routledge.
מרצה לאנגלית במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל.
מרצה לאנגלית במחלקה לתרבות חזותית וחומרית באמן בצלאל – המרכז ללימודי אמנות ועיצוב
לציבור החרדי, וכן במכינה הייעודית של בצלאל לציבור החרדי.
בוגרת תואר שני להוראת שפות - אנגלית באוניברסיטת תל אביב – סיום בהצטיינות.
בוגרת תואר ראשון לבלשנות אנגלית באוניברסיטת בר אילן .
תעודת הוראה – אנגלית באוניברסיטת בר אילן.
התמחות בהוראת אנגלית ללקויי למידה בסמינר הקיבוצים.
חוקרת קולנוע ומרצה במסגרת המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב.
מחקריה עוסקים בקשרים שבין קולנוע, טכנולוגיה ומוזיקה. מחקרים אלו מתמקדים בחוויות גופניות ותפיסתיות של צפייה והאזנה לתכנים פופולריים: מערוצי מוזיקה להיאבקות מקצועית בטלוויזיה, בין המיוזיקל ההוליוודי הקלאסי לאפוס ההיסטורי, כמו גם החוויות והביטויים השונים של רפלקסיביות וסינפיליה בקולנוע ובמרחבים שונים ברשת. תומר סיימה תואר שני מחקרי בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בנושא המיוזיקל התקופתי. היא בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל.
ליאת סאבין בן שושן, PhD. כותבת וחוקרת המתמקדת ביחסים החומריים, סוציו-פוליטיים ומתודולוגיים בין הארכיטקטורה והמרחב האורבני ודימויים חזותיים – אנאלוגיים ודיגיטאליים, תצלומי סטילס ודימויים קולנועיים. היא כותבת חוקרת ומלמדת על קולנוע, פוליטיקה ומרחב, ועל הקולנוע כאמצעי להבין את ההיסטוריה וההווה של הסביבה הבנויה. עמיתת פוסט דוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חוקרת את עבודתו של אדריכל יצחק פרלשטיין (2021-2020).
פרסמה מאמרים בכתבי עת אקדמיים אודות סרטי יומן דוקומנטאריים והמרחב הביתי, על חלונות כמרחבי ביניים בין פנים וחוץ ובין מרחב פיזי ווירטואלי, על ההיסטוריה של דימויים חזותיים של מרחבי הרס מדינתיים (המקרה של ליפתא), ועל השתקפותם של רעיונות בארכיטקטורה ובקולנוע של אמצע המאה העשרים בבריטניה בעידן של לאחר מלחמת העולם השנייה. ערכה גיליון של כתב עת אינטרנטי על קולנוע תיעודי העוסק בארכיטקטורה.
מלמדת בבצלאל, בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חיפה, ובתכנית הרב תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.
עליתי עם בעלי מדרום אפריקה בשנת 1987. שני ילדינו נולדו בארץ. מאז 1991 אני מלמדת אנגלית כשפה זרה באוניברסיטה העברית.
התואר הראשון שלי הוא בפסיכולוגיה והיסטוריה, מ-UNISA (אוניברסיטת דרום אפריקה). יש לי תעודת הוראה, תואר שלאחר תואר ראשון בהוראה מתקנת מאוניברסיטת Witwatersrand (דרום אפריקה) ותואר שני בספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית.
בשנותי כמורה באוניברסיטה לימדתי אנגלית לתלמידים שלמדו מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעים מדויקים וסיעוד. אני מצפה בהנאה ללמד חומר חדש לסטודנטים יצירתיים ולעבוד עם ג'ואנה ושאר המורים ביחידה לאנגלית.
תמיד שילבתי את כל ארבעת הכישורים שלי בהוראה, ואני שמחה שהמל"ג הפך גישה זו לגישתו הרשמית. אני מאמינה שהסטודנטים בבצלאל מעוניינים להיות חלק מהקהילה האקדמית הבינלאומית. ידע טוב באנגלית חיוני על מנת להגשים מטרה זו.
אני אלמד את הקורס של רמה בסיסית. הקורס מכוון לבנות יסודות איתנים באנגלית, ובכך להכין את התלמידים לקראת האתגרים של הרמות הגבוהות יותר, ולהגביר את הבטחון העצמי שלהם בשימוש באנגלית הן לצרכים אקדמיים והן בשיחות יום-יומיות.
אשר סלה הינו פרופסור חבר באקדמיה לאומניות בצלאל, במחלקה לתרבות חזותית וחומרים ובתוכנית לתואר מוסמך במדיניות ותאוריה של האמנויות ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בכיר ב-Katz Center for Advanced Judaic Studies, באוניברסיטת פנסילבניה בשנים -2011-2012 וב-2015 וב-Maimonides Center for Advanced Studies in Jewish Scepticism, באוניברסיטת המבורג בשנים -2017-2018 ו-2020-2021. תחומי המחקר שלו עוסקים בספרות יהודית באיטליה בעת המודרנית, בלימודים ספרדיים ובקולנוע יהודי. בין פרסומיו: מסע בערב של שמואל רומנילי (פירנצה, 2006), שבט סופרים: על רבנים, סופרים ורופאים יהודים באיטליה המאה הי''ח (בוסטון, 2007), מורדכי מורטרה בין רפורמה ומסורת (פירנצה, 2012), יומני ילדים יהודים באיטליה במאה הי''ט (ליוורנו, 2017). מלבד פעילותו המחקרית, הוא עוסק בתרגום ספרות ישראלית מודרנית לאיטלקית, וסופרים איטלקיים עכשוויים לעברית, שופט בתחרויות ספרות וקולנוע, ויועץ אמנותי ומרצה בפסטיבלי קולנוע. בנוסף, כתב עבור מספר עיתונים בינ"ל, ביניהם: La Repubblica, Huffington Post ו-Pagine Ebraiche. הוא עורך בכתב העת להיסטוריה יהודית 'זכור' ומשמש כעורך ראשי אורח ב- Quest. Issues in Contemporary Jewish History, 18 (2020).
אדריכלית, מתמחה בשימור ובמורשת תרבות. מרצה במחלקה לארכיטקטורה, בתכנית לתואר שני לעיצוב אורבני ובתואר ראשון בתרבות חזותית וחומרית. מרכזת מטעם בצלאל את פרויקט EDICULA: Educational Digital Innovative Cultural heritage related Learning Activities (Erasmus+ project) בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ולימודי שימור המורשת הבנויה באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שני בלימודי שימור ומורשת תרבות מאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רסי ודוקטורנטית באוניברסיטת ספיאנצה ברומא. קיבלה פרס ציון לשבח במצויינות בהוראה למורים מן החוץ לשנת תשפ"ב. מתמחה בשימור מורשת אורבנית ונופים אורבניים-היסטוריים, אתיקה בשימור, תיעוד, הערכה וייעוץ שימור. יועצת שימור לאגף לתכנון מרחבי במטה מינהל התכנון, לוועדה המחוזית מחוז דרום ולעיריית חולון. ריכזה את נושא מדיניות השימור במינהל שימור ברשות העתיקות. עדי היא יו"ר בהתנדבות של הוועדה המדעית לדרכי תרבות של איקומוס ישראל.עדה המדעית לדרכי תרבות של איקומוס ישראל.
ד"ר רוני עמיר קיבלה את הדוקטורט שלה בהיסטוריה של האמנות ובארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2009. כיום היא מלמדת בבצלאל, והיא ראש המחלקה האקדמית במכללה האקדמית לחינוך לאמנות אמונה -אפרתה, מאז 1996. ד"ר עמיר היא ארכיאולוגית והיסטוריונית בהכשרתה, המתמחה במצרים, יוון ורומא העתיקה. היא מעבירה קורסים בתולדות האמנות, אדריכלות עתיקה, מיתולוגיות וארכיטיפים וכן באמנות חזותית. הכותבת פרסמה מאמרים על בתי כנסת עתיקים, קרמיקה מאתרים ארכיאולוגיים מגוונים, ופסיפסים רומיים וביזנטיים.
פרופ' דרור פימנטל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. על תחומי ההתמחות שלו נמנים פילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, אסתטיקה וסמיוטיקה. מספריו: "חלום הטוהר: היידגר עם דרידה" (מאגנס, 2009); "אסתטיקה" (מוסד ביאליק, 2014); אֶסְתאֵתיקה: על הכנסת האורחים של האומנות (מוסד ביאליק 2024); Heidegger with Derrida: Being Written (Palgrave Macmillan, 2019). מאמריו ראו אור, בין השאר, בעיון: רבעון פילוסופי, Heidegger Studies; British Journal of Aesthetics and Phenomenology; Performance Philosophy Journal; Inscriptions; Aesthetic Investigations;. תרגמו ל"איגרת על ה'הומניזם'" של מרטין הייידגר ראה אור במאגנס (2018). ספרו Aesth-ethics: Art as an Ethic of Hospitality עומד לראות אור בהוצאת פלגרייב-מקמילן בניו יורק.
גלריית תמונות
מאייר, מרצה ואוצר, עורך אמנותי ואמן קומיקס, עוסק בכתיבה שמוטיב הילדות חוזר ומופיע בה בצורה משמעותית. מרצה במחלקה לאמנויות המסך, ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית.
פרבר הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, זוכה פרס ומלגת 'קרן שרת' בלימודי התואר הראשון. פרויקט הגמר שלו שעסק באיורים גרוטסקיים של דמויות פוליטיות, נרכש זמן קצר לאחר מכן והיווה את הבסיס לעונה הראשונה של 'החרצופים', תכנית הסאטירה הפוליטית הישראלית הראשונה שגיבוריה היו בובות, ואשר שודרה בערוץ 2. כמו כן זכה במלגת הצטיינות בלימודי התואר השני בתסריטאות באוניברסיטת תל אביב.
אייר ספרי ילדים ובכתבי עת רבים. יזם וערך אמנותית את רב המכר "עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע", שיצא לאור בהוצאת 'זמורה-ביתן' וגם אצר את התערוכה הנלווית בגלריית המכון הטכנולוגי בחולון, בהשתתפות 120 מאיירים ודודו גבע אחד. כמו כן, אצר והציג בתערוכות רבות.
זכה בפרסים רבים, ביניהם מענק 'קרן רבינוביץ' לאמנויות', מענק 'מועצת הפיס לתרבות ולאמנות', ופרס ומקום ראשון ב'שבוע האיור' בתל אביב. בשנים האחרונות ערך, אייר והוציא לאור, את הטרילוגיה הגרפית "המחברות של אייזיק", המבוססת של יומנו של סבו המנוח.
חוקר ספרות ותרבות. מחקריו עוסקים במפנה החומרי במדעי הרוח, ובאופן שבו חפצים, פסולת, זיכרון ונוסטלגיה משתקפים בדימיון התרבותי על רקע שאלת הלא-אנושי, הפוסט-אנושי והביקורת האקולוגית. גיא כותב עבודת דוקטורט על המפנה הפוסט-הומניסטי בספרות צרפתית עכשווית באוניברסיטת תל אביב ושימש כחוקר אורח באוניברסיטת פריז 7. מחקריו פורסמו בכתבי עת כגון French Studies ו-French Forum.
ליאת פרידמן, ד"ר, בוגרת התואר הראשון למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה סיימה באוניברסיטת דה-פול(DePaul University) , שיקגו, ומחקרה התמקד במשנתו של אפלטון. עם סיום לימודיה, היא השתתפה במהלך 4 שנים בסמינר של ז'ק דרידה, באוניברסיטת קליפורניה ארווין (UC Irvine). לאחר חמש שנים במחלקות לפילוסופיה, ספרות ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היא לימדה כעשור בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. בשמונה שנים האחרונות שמשה ראש התוכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות באקדמיית בצלאל. היא מומחית לפילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, פילוסופיה צרפתית פוסטמודרנית, לימודי תרבות, פסיכואנליזה, לימודי מגדר, תיאוריות באמנות ומחשבה ביקורתית. ספרה בעקבות הפסיכואנליזה יצא לאור ב 2013. היא פרסמה מאמרים רבים בישראל ובחו"ל וחברה בסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית. ביחד עם ד"ר גלית ולנר, הן ערכו את הגיליון השני של כתב העת מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית (2020). ספרה המעשה הביקורתי בשלבי עבודה.
חוקרת עיצוב ומרצה בתואר הראשון והשני בבצלאל משנת 2011.
יוזמת ומקימה של "סטודיו למחשבה" ו"הכיתה", מעבדה למחקר הוראת עיצוב.
מתמחה בייעוץ קונספטואלי לאמנים ולמעצבים ובכתיבה אוצרותית לתערוכות אמנות ועיצוב.
מחברת "הספר על יואל הופמן" (מרץ 2020, הוצאת רסלינג, תל אביב). מפרסמת מאמרים בכתבי עת ובאנתולוגיות מחקריות.
צורפת ומעצבת תכשיטים מסחריים וקונספטואליים, המוצגים בתערוכות ובביאנלות לעיצוב בארץ ובעולם.
בעלת תואר שלישי בפילוסופיה (Phd) מן המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב; בוגרת בהצטיינות יתרה של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי (Mdes) בבצלאל; בוגרת בהצטיינות יתרה של המסלול המשולב לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון; בוגרת בהצטיינות של התואר הראשון באמנות רב תחומית ובי.אי כללי באוניברסיטת תל אביב.
מומחה בניהול עיצוב מקיים, מרצה וחוקר בתחומי ניהול העיצוב והחינוך לקיימות. בשנת 2005 יזם את הקמת המסלול לניהול עיצוב בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי וניהל אותו בעשור הראשון לקיומו. ייצג את בצלאל במפגשי מחקר רבים ברחבי אירופה, הציג ופרסם מחקרים במגוון כנסים בעולם. אלעד הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, עבד כמעצב בפירמות לעיצוב קרמי בניו יורק והציג את עבודותיו בתערוכות בארה״ב וישראל. סיים תואר שני בניהול עיצוב באוניברסיטת פראט בניו יורק, ותואר שלישי בחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. אלעד לקח חלק בקידום תרבות מחקר בבצלאל מתוך גישה של הנגשת ערכי היצירתיות והחדשנות לשדות ידע אקדמיים נוספים. כחלק מפעילותו כחוקר, עסק בגיוס וניהול משאבי מחקר במסגרת פרויקטים בינלאומיים כגון DESURBS, COST, CLEVER. לאורך השנים קידם את הקיימות בבצלאל יחד עם שותפות.ים מקרב המרצים והסטודנטים, דרך הקמת קבוצת המחקר לקיימות יישומית, הקמת התו 'בצלאל בסביבה קיימות וקהילה', ואת ׳המרחב הבצלאלי לפיתוח מקיים׳ בראשו הוא עומד כעת.
אמן, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. בוגר תואר שני [M.A. ART], אוניברסיטת ברטון הול, לידס, אנגליה.
זוכה פרסים רבים ובהם פרס שרת החינוך, פרס עידוד היצירה, פרס האמן הצעיר ופרס קרן שרת.
לאורך כל פעילותו האמנותית קאשי עושה שימוש חדשני בטכניקות ציור מסורתיות ובמחקר חומרי. מעשה הציור שלו ניזון מתובנות שהן פרי הניסיון והחשיבה של האמנות המודרנית והאמנות העכשווית תוך מחקר ופיתוח מתמיד של שפה ציורית מובחנת.
מוש קאשי הציג בארץ ובעולם בין היתר במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן, מוזיאון מאגנס-ברקלי ארה"ב ובאירועים וירידי אמנות מהחשובים בעולם.
עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים כמו מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, מוזיאון תפן ובאוספים פרטיים וציבוריים בעולם.
אוצרת עצמאית וכותבת על אמנות. מלמדת במחלקה לצילום ובתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות, בצלאל. בוגרת תואר ראשון בחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת בהצטיינות החוג לצילום, מכללת הדסה, ירושלים. זוכת פרס על מעורבות חברתית בכתיבת העבודה ״מה זה צילום קווירי?״, במסגרת לימודיה בתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות. זוכת מענק כתיבה על אמנות ע״ש גליה יהב. זוכת מלגת קרן תרבות אמריקה–ישראל. מאמרים שכתבה התפרסמו בספרי אמן, בגלריות ובמגזינים לאמנות כגון הרמה, ערב רב, מארב. אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאון הרצליה, גלריה אינדי, מרכז אדמונד דה-רוטשילד, סדנאות האמנים בירושלים (תלפיות וטדי), גלריה גבירול, בית האמנים בירושלים ועוד. יזמה ואצרה במשך עשור את תוכנית ערב יום השואה בסינמטק ירושלים וכן תוכניות ששילבו הקרנת סרטים, וידאו ארט ושיחה עם אמניות.
ראובן קופרמן צייר ומרצה חי ועובד בסטודיו בתל אביב.
כמשתמש אדוק בכתובים וצרכן נלהב של פולקלור רב־תרבותי, מאמץ קופרמן אל חיקו את שלל האופציות ומפתח בדרכו הייחודית יצירה אקלקטית שמתאפיינת בריבוי סגנוני. מתוך ההיצע האינסופי של ידע והאפשרויות בלתי מוגבלות שבהן הוא עושה שימוש, הוא מצליח להתבדל, לאפיין את קולו ולהותיר טביעת אצבע אישית ומובהקת. הציור שהוא מציג הוא ציור וירטואוזי, המתכתב עם מסורות אמנות במגוון מדיומים וחומרים, נע בין המרחב הציבורי לאישי, ומוצא את מקורות השראתו בהיסטוריה ובמיתוסים ממזרח ומערב.
הוא בוגר התואר השני באמנות של ה – SVA (בית הספר לאמנות חזותית) בניו יורק והתואר הראשון באמנות ובפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. תערוכות יחיד נבחרות שלו הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון וילפריד הזורע, מוזאון ינקו דאדא בעין הוד, בגלריה רו-ארט, גלריה רוזנפלד בתל אביב, גלריה Kit Schulte בברלין ועוד. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות, במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזאון פתח תקווה לאמנות, מוזאון אשדוד לאמנות, הביאנלה ה IV לאמנות עכשווית של אודסה, הסלון לאמנות עכשווית במונקו ועוד.
ארנה קזין, ילידת סקוטלנד 1967, היא סופרת, מסאית, מנחת כתיבה. היא כתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים ובהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". מסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובהם "המעורר", "תיאוריה וביקורת", "רסלינג", "גרנטה" ו"מאזניים".
קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009. עד היום ראו אור שבעה ספרים שכתבה: "במרחק הליכה" – חיבור על תרבות הצריכה (בבל 2004), "פיקניק" – אסופת סיפורים קצרים (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), "על הנוחות" – חיבור של ביקורת תרבות (בבל 2008), הנובלה "דיסטנס" באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית 2010), "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011), "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה (אחוזת בית, 2015), "גוזל – נובלה בלשית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015). שני הספרים האחרונים היו לרבי מכר. ספרה השביעי, "פולשת", שראה אור בספטמבר 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא השני בסדרת הבלשית אליאנה דוידוב.
מאז 2009 קזין הנחתה ומנחה כתיבה אישית תיעודית וביקורת במגוון אכסניות, ובהן התוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, מכון ון ליר שבירושלים, החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובחנות הספרים המגדלור בתל אביב. ביולי 2020 זכתה בפרס מצוינות בהוראה למורים מן החוץ באקדמיה לאמנות בצלאל.
הדס קידר היא יזמית תרבות, אוצרת וחוקרת בתחום האוצרות. מחקרה דן בהיבטים של אמנות באזורים מרוחקים ממרכזים תרבותיים דומיננטיים. כדוקטורנטית לאוצרות בתוכנית משותפת לאוניברסיטת רדינג בבריטניה ולאקדמיה לאמנות בציריך (ZHDK) בשוויץ, קידר מתמקדת באזור הנגב ובפעולות תרבותיות שיתופיות שהתקיימו בו בעבר ובעת הזאת.
קידר היא בת ערד ובוגרת תואר ראשון ושני במחלקה לאמנות בבצלאל ומאוניברסיטת מידלסקס בלונדון. קידר הקימה בערד, בשיתוף עם העירייה, את תוכנית שהות האמן "ערד אמנות אדריכלות ואת "המרכז לאמנות עכשווית בערד".
קידר חתומה על תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל בהם "קציר קיץ" (מוזיאון ישראל, אוצרת: שרית שפירא), “Rulers” (מרכז קמדן לאמנות(, לונדון ו"סיפוקיישן" (גלריה קו 16, אוצרת: אירית סגולי). היא ניהלה והשתתפה בימי עיון וכנסים, בהם: "אמנות, כוח וידע" (מוזיאון תל אביב לאמנות); "אמנות ומחאה" (מוזיאון ישראל) ו"אמנות ופוליטיקה בעת הזו" (מכון ון ליר). משנת 2019 קידר מנהלת ואוצרת את "סטודיו בנק" – מתחם אמנות הכולל חללי עבודה של מעל ארבעים אמנים וחלל תצוגה והממוקם בבניין רב קומות בתל אביב.
קידר, הזוכה במענק המחקר האוצרותי מטעם הבית לאמנות ישראלית תאצור תערוכה רטרוספקטיבית של רות דורית יעקובי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. קידר פרסמה מספר מאמרים על אמנות ותרבות במרחב הציבורי, בינם: "צבע הכסף (לא יורד במים)", "אמנות בעידן ועדי הבתים" (ערב-רב); "המוזיאוניים הסמויים מן העין: יצירת האמנות בעידן האחסון" ו"בית ריק" (כתב העת לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל).
ד"ר עדינה קמיאן היא אוצרת בכירה לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל, ירושלים, ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בתחומי האמנות המודרנית והאוצרות. קמיאן אצרה מספר רב של תערוכות וכן כתבה קטלוגים ומאמרים רבים בנושא דאדא וסוריאליזם, מרסל דושאן, מאן רי, ז'ואן מירו ועוד. היא האוצרת האמונה על אוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות דאדא סוריאליזם ומורשתם במוזיאון ישראל. ספרה "דושאן, מאן ריי וחידת השעתוק" יצא לאור בהוצאת רוטלאג'. ברוח זו, תערוכה שאצרה ב-2017 "אין כמו בבית", התמקדה בטרנספורמציה שעבר החפץ הביתי מדושן עד היום שהושב למעין-בית בתוך המוזיאון בליווי קטלוג דמוי "איקאה". התערוכה הנוכחית במוזיאון ישראל, "נופי גוף" כוללת יצירות מן הפרהיסטוריה ועד האמנות העכשווית ועוסקת ביחס בין הגוף לטבע והשימוש בגוף כמבנה מארגן ידע.
ד"ר יפעת ראובני עוסקת ביזמות, מחקר והוראה אקדמיים בתחומים של מימון חברתי, כלכלה יצירתית, פיתוח מודלים פיננסיים אלטרנטיביים ועיצוב כלכלי-חברתי. בעלת דוקטורט בכלכלה חדשה מאוניברסיטת McGill בקנדה. מלמדת בבית הספר למנהל עסקים באונ' העברית בירושלים ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. שותפה בקבוצת מחקר בינלאומית באוקספורד בתחום ה – Social & sustainable finance וחוקרת אורחת במרכז ע"ש מוחמד יונס לעסקים חברתיים והשקעות אימפקט בסקוטלנד. הייתה עמיתת מחקר במרכז האקדמי להשקעות חברתיות במכללה למנהל בפרויקט ICSEMומרצה על כלכלה יצירתית וחברתית בעולם. הייתה שותפה בפרויקט בינלאומי של האיחוד האירופאי בנושא כלכלה יצירתית (תעשיות יצירתיות) וקולגה במכון אלכא למנהיגות וממשל, ג'וינט ישראל, שם הובילה את תחום החדשנות הפיננסית-חברתית דרך עיצוב מודלים פיננסיים חברתיים ויזמה את הקמת ה-CDFI הראשון בישראל בתעשיית שמן הזית בגליל. מנהלת את פלטפורמת השיווק של קונסורציום ENI באגן הים התיכון סביב פיתוח כלכלות אזוריות ועיצוב תפיסה עסקית שיתופית בתעשיית שמן הזית בפרט וייצור מזון מעובד בריא בכלל בתמיכת האיחוד האירופאי, הורייזון 2020.
נועה הייזלר רובין היא גיאוגרפית ומתכננת ערים, בוגרת האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בהיבטים מרחביים של מפגשים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים, ובהשפעה של אלו על התכנון העירוני המודרני. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בירושלים ובלונדון, התבססה על המחקר הפוסט-קולוניאלי ועסקה בהשוואת התיאוריה ועבודת התכנון של פטריק גדס בבריטניה, בהודו ובפלסטינה. ספרה, Patrick Geddes and Town Planning: A Critical View שיצא בהוצאת ראוטלדג' (2011) מסכם את ממצאיה. בבצלאל, ד"ר הייזלר רובין מלמדת היסטוריה ותיאוריה של התכנון העירוני המודרני; תולדות העיר והעיור; וקורסים בנושא תכנונה ושימורה של ירושלים. מלבד הוראה, היא עוסקת בתכנון באופן פעיל ומעורבת בעיקר בפרויקטים של שימור אורבני. בנוסף, היא מרכזת את פרויקט הנגשת הארכיונים בירושלים בשיתוף בין בצלאל והרשות לפיתוח ירושלים. תחומי העניין הנוכחיים שלה כוללים את ראשית התכנון העירוני בארץ ישראל-פלסטינה, תכנונה של ירושלים, 1948—1967, הביקורת הפוסט-קולוניאלית על מחשבת התכנון, קריטריונים וערכים לשימור בעידן המורשת הדיגיטלית והנגשה ושיתוף הציבור בשימור.
ד"ר רביד רובנר היא חוקרת עיצוב בתחומים היסטוריה ותיאוריה של עיצוב, שיטות מחקר בעיצוב, עיצוב ביקורתי ועיצוב מגדר, ומנחה סדנאות במיפוי חשיבה ריזומטי ככלי לחדשנות מחקרית. ד"ר רובנר בוגרת בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, ובוגרת בהצטיינות יתרה של החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטור שלה, "The Concept of Originality: Its Meaning, History, and Role in Theories of Art", סוקרת את ההיסטוריה של מושג המקוריות באמנויות. ד"ר רובנר כתבה את תכנית הלימודים לבגרות בעיצוב עבור משרד החינוך, "היבטים בתולדות העיצוב". מאמריה נסובים על היבטים שונים בעולם העיצוב: רעיון אמת החומר, תנועת התיקון, עיצוב כביקורת, עיצוב מגדר ועוד. היא מלמדת בבצלאל במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתואר השני בעיצוב תעשייתי.
ד"ר לספרות עברית ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל.
השלים את לימודי הדוקטורט שלו במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בשנת 2019. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בסוגיות של אהבה, מלנכוליה ולאומיות ביצירתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. מלמד בבצלאל קורסים על אהבה, תשוקה ופעולה היצירה, וכן קורס על שיח פרשנות ספורט.
הגוונים השונים של המחקר וההוראה שלו עוסקים בהצטלבות של מחשבה תיאורטית עם טקסטים ותוצרים תרבותיים בתוך הקשרים פוליטיים והיסטוריים, מתוך דגש על הרלבנטיות הקונקרטית של התיאוריה במפגש עם החיים והיצירה. המחקר הנוכחי שלו עוסק בביקורת העבודה והניאוליברליזם ובייצוגים פילוסופיים, פואטיים וחברתיים של בטלה. הוא פרסם מאמרים העוסקים ביצירתו של ברדיצ'בסקי, מאמר בשיתוף עם ד"ר טפת הכהן-ביק העוסק בכלכלה הפואטית של המשוררת זלדה שניאורסון, ובמחשבת האהבה המשיחית והפוליטית של הפילוסוף ג'ורג'יו אגמבן.
אלהם רוקני (ילידת 1980, איראן) היא אמנית בעלת תארי בוגר ומוסמך מהמחלקה לאמנות בבצלאל, ומרצה כיום במחלקה לאמנות ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל. רוקני מרבה לעסוק בסוגיות אקטואליות של הגירה ופליטות, נושאים בעלי חשיבות ורגישות חברתית, באמצעות פריזמה ביוגרפית-פוליטית, תוך שימוש בכלים ציוריים וקולנועיים מגוונים, בעלי אופי קולאז׳יסטי. דרך שימוש זה היא מנסה לזקק את הקול האנושי, רווי ההומור והאמפטיה, המערער על הבניית הנרטיב המערבי השגור של התבססות על עובדות ונתונים, ומשוטטת בעולמות של שכחה, פנטזיה ודמיון. בעבודותיה הנרטיב של ההגירה שלה או של פליטים מאפריקה (שבעה עבדאלכרימים, 2018), מהדהד את הסיפור הישראלי והבינלאומי. רוקני השתתפה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל, ובפסטיבלים רבים לקולנוע ולוידאו. היא זכתה בפרסים כגון פרס אמנית וידאו בכירה מטעם משרד התרבות והספורט, פרס שר התרבות והספורט לשימור ולטיפוח תרבויות ישראל ע"ש יצחק נבון, פרס ליה ואן ליר לקולנוע אקספרימנטלי בפסטיבל הסרטים בירושלים, מענק עבור תכנית שהות אמנים ומענק לפיתוח פרוייקט וידאו מארטיס, מענק לסרט וידאו מקרן אוסטרובסקי, מענק להוצאת ספר מקרן משפחת רוברט וייל, מענק לפיתוח פרוייקט וידאו ומענק להוצאת קטלוג ממפעל הפיס, מענק להוצאת קטלוג מקרן יהושע רבינוביץ’ לאמנויות ועוד.
היסטוריונית של האמנות החזותית ומרצה. עוסקת בתחומי האמנות הישראלית והאמנות היהודית המודרנית.
2012 – דוקטורט, האוניברסיטה העברית, ירושלים. נושא: רוקמת הזהויות: אמנות הטקסט והטקסטיל של איליין רייצ'ק.
2003 – תואר מוסמך מחקרי, האוניברסיטה העברית, ירושלים. נושא: מיכה אולמן: הדיאלוג השקט, פסלים נסתרים במרחב הציבורי.