חדשות ואירועים

 <  > 
אבגדהוש
       
       
       
       
       
       

אירוע

עומק שדה - תערוכה. גלריה בית הגפן והמחלקה לצילום בצלאל

(18.3-30.4.2016, ראה במודעה, בית הגפן – מרכז תרבות ערבי יהודי, רחוב הגפן 2, חיפה)

אריאל הכהן, אהרון פז, אלי סינגלובסקי,  בר שארמה, ברק רובין, חנא קובטי, יעל אפרתי, מאור מילשטיין, מעין ריחן, נטע לוין, נויה פרנקו, יעקב ישראל, ליהיא בנימין, רמי מימון, שבתאי פנצ'בסקי, נילי פרג

אוצרות: ד"ר דור גז ויעלה חזות

פתיחה: יום שישי ה-18 במרץ 2016, בשעה 12:00
התערוכה תנעל ביום שבת 30 לאפריל 2016

שעות פתיחת הגלריה
ראשון עד חמישי 15:00-10:00
שישי – שבת 14:00-10:00

בית הגפן – מרכז תרבות ערבי יהודי, רחוב הגפן 2, חיפה
טל' 04-8525252 

לפרטים נוספים על המציגים והעבודות בהודעה לעיתונות

לצפייה בהזמנה

דומה כי מרגע המצאתו, נוצל הצילום ככלי לביסוס יחסי כוח ושליטה דרך הבניית אירועים והטבעתם, הן בזיכרון הקולקטיבי של קהילות הן בזיכרון הפרטי של אינדיבידואלים. עבודת הצלם נתפשת לעיתים קרובות כפעולה "אובייקטיבית", נעדרת מחבר ונטולת הקשר תרבותי, ואילו התצלום מוגדר כדימוי "שנלקח מן המציאות". בעידן הנוכחי, שבו כולנו שותפים הן ל"אירוע המצולם" הן ל"אירוע של הצילום", הפכה המצלמה לשחקנית מרכזית בזירה התרבותית, המחקרית, המדעית, הפוליטית והחברתית. אולם הגישה הפרשנית הרווחת היא עדיין זו שמבקשת לפענח תצלומים באמצעות התבוננות וקריאת "מה שנראה" בהם. לא אחת, המעמד הבלתי מעורער של גישה זו חוסם את הדיון במה שסמוי מעין העדשה, במה שעלול להיוותר מחוץ לפריים.
התערוכה מציגה מגוון עבודות שמתמודדות עם גישות מונוליטיות וחשיבה קטגורית ביחס לשאלות של זהות במרחב הלאומי של מדינת ישראל. היא מהווה נדבך נוסף בתהליך אקדמי ארוך-טווח במחלקה לצילום בבצלאל, שמושתת על התפיסה כי על צלמים מוטלת האחריות לקדם חשיבה/פעולה היוצאת נגד כפיית סדרים המסמנים את ה”אחר” כמי שיש להילחם בו. במהלך השנה האקדמית האחרונה עסקה המחלקה בנושאים אלו דרך דיון מתמשך במושג ערים "מעורבות". בישראל ישנן מספר ערים שנכללות בהגדרה שנויה במחלוקת זו, ופעמים רבות אלו מתגאות בהיותן "רב-תרבותיות". למרות שברחבי העולם עיר המאופיינת  כ"מעורבת" (mixed city) או כ"רב-תרבותית"(multicultural city)  מוגדרת כעיר שבה מתגוררות קהילות דתיות, לאומיות ועדתיות שונות, ישראל מגדירה כ"עיר מעורבת" ערים שבהן מתגוררים בני לאומים שונים, וליתר דיוק: ערבים ויהודים. הגדרת העיר כמעורבת אינה משקפת בחירה עירונית לניהול הרב-תרבותיות בעיר. נהפוך הוא – במקרים רבים היא מצביעה על טהרנות דתית ולאומית, מאחר והשדה התרבותי בישראל תכופות משמש כשדה של מאבק בין קבוצות שונות.
הדיון נערך במסגרת ימי עיון, קורסים, הרצאות, סדנאות, תערוכות ושיתופי פעולה בין-מוסדיים, והגיע לשיאו בסמינר ייעודי שהתקיים בחיפה בשיתוף בית הגפן – מרכז תרבות ערבי-יהודי. הסמינר כלל סדנאות ומפגשים עם צלמים, אדריכלים, יוצרים ופעילים חברתיים בחיפה, שעסקו בקונפליקטים הרבים שמייצרים החיים בעיר "מעורבת": מתח בין פרטיקולאריות לאוניברסליות, התחדשות עירונית לצד ג'נטריפיקציה, ריבוי זהויות מול דיכוי פוליטי, מציאות של רב-לאומיות במדינת לאום סינגולרית, עיר מעורבת אל מול עיר משותפת ועוד. לצד אלה, עלו בסמינר שאלות שנוגעות בפרקטיקה של הצילום: מה תפקידו של שדה האמנות בתהליך עיצובו של הזיכרון הקולקטיבי בישראל? כיצד ניתן לייצר אופק חדש של התבוננות ושל התנגדות? האם ניתן להיענות ולעמוד במחויבותנו לאחריות ביחס לאחר? כיצד אנו יכולים לפעול באופן אקטיבי כיצרני תרבות ו/או כצרכני תרבות?
סוגיות אלה מתחדדות בישראל, שבה למרות היות רוב תושביה היהודים צאצאי מהגרים, גיוון אתני ועדתי זה אינו משתקף תמיד ביחסי כבוד והעשרה הדדית. המבחן הרב-תרבותי, מבחן של הכרה בזהותן של קבוצות שונות המבקשות לייחד את עצמן במסגרת המדינה, הוא מבחן כפול שמתגלם הן ביחס של קבוצת המיעוט אל קבוצות אחרות הן בסובלנותן של קבוצות הרוב כלפי צרכיהן של קבוצות מיעוט. מימוש הפוטנציאל המלא של הצילום, כמדיום שעשוי להציע נרטיבים המתייחסים להיסטוריה של כלל האזרחים (והלא-אזרחים), יעיד על בגרותה/כישלונה של הדמוקרטיה הישראלית. במידה וישכילו הסטודנטים – אמני העתיד – לנצל את הבמה שמאפשר הצילום ויגשימו את הפוטנציאל המלא של אפשרות זו, משקל הנרטיבים שהם יציעו יימדד (גם) אל מול משקלם הנכבד של נרטיבים המוצגים במוזיאונים הממלכתיים ובחללי התצוגה הציבוריים.