חדשות ואירועים

 <  > 
אבגדהוש
       
       
       
       
       
       

אירוע

פרץ חיות Peretz Hayut - תערוכה בגלריה של תכנית התואר השני באמנויות, בצלאל

(25.10-15.11.2018, הגלריה של תכנית התואר השני באמנויות, בצלאל )


במסגרת הקורס "קוביה לבנה"

אוצרות: דניאלה מרוז ואירה שרברמן
 

פתיחה: יום חמישי  25.10.18 בשעה 19:00
במעמד הפתיחה בשעה 20:00 הופעות פרפורמנס:
20:00 אור אשכנזי ; 20:40 דורין עמיצור, ושוהם סכנה-מנדלה


נעילה: 15.11.18

שעות פתיחה: ימים א'-ה' 10:00-17:00 או בתיאום מראש. סלמה 60 ת"א

לצפיה בהזמנה


אמנים:
רחל גוטגרץ
Rachel Gutgarts

אלינה גולדברג
Alina Goldberg

שרון זרגרי
Sharon Zargary

מור מסרי
Mor Messeri

דניאלה מרוז
Daniella Meroz

עובד פורן
Oved Poran

אירה שרברמן
Ira Shraberman

טקסט: איתמר שטראוך

"המינוריות החייתית היא דגם נוסף של מינוריות המאפשר לא פעם ־ ולו לרגע קט ־ להשתחרר מתנאי החיים המז‘וריים, הכוחניים. לפעמים הדרך הטובה ביותר להימלט היא ליילל כמו תן, להתחפר כמו חפרפרת או לנוס כמו שועל. אמנם אינך יכול להפוך לכלב מולארי, בעל חיים נובח; אבל כשאתה נובח מכל הלב, אתה משחרר מתוכך כלב מולקולר. ברגע כזה אתה נעשה-חיה, כלומר נעשה-מינורי."
אוהד זהבי/מינוריות

תחילת העבודה על "פרץ חיות" מקורה בעיסוק במילה "חיי-זר". שני פירושים שגורים ביחס למילה זו הם זה המילוני המתייחס לאורגניזם מהחלל החיצון וזה השגור מז'אנר המדע הבדיוני המתייחס אל אותו אורגניזם כאל יצור בעל תבונה. וישנו גם פירוש מטאפורי ביחס למצב קיומי אנושי אמביוולנטי: אדם אשר זר לסביבתו.

האמנים שהתאספו אל תוך תערוכה זו בחרו באופני ייצוג ומדיומים שונים לעסוק במילה חייזר דרך ההבנה המטאפורית שלה. חלקם בחרו להתייחס אל עצמם בתוך אותה פרשנות כאשר הם עושים שימוש בדימויים של בעלי חיים. בין אם מדובר בדמות החייה שלעצמה, בהכלאה בינה לדמות האדם או במטאמורפוזה מן האחד לשניה ובחזרה, דימויים אלו מייצגים בקרב האמנים המשתתפים תחושות של זרות וחוסר שייכות או נינוחות בתוך המין האנושי. זרות לא כנקיטת עמדה אלא כחוסר ברירה.
מהי אותה זרות? מתי אדם מרגיש זר לסביבתו?  מהם המאורעות הגורמים לו להכיר בזרותו? מי זה הזולת אשר הוא מרגיש זר מולו? האם הוא ממשי או פרי דמיונו?  נדמה כי  דמות האמן מזהה בעצמה גורם זר או מהווה איום על הסדר הקיים, הנורמה, יותר מכל אדם בעל תואר אחר.  זהו אותו סדר בו ערכו של אדם נמדד על פי משלח ידו, פתחון פיו, או קודים התנהגותיים שהוא אימץ לעצמו מעבר לחולצה-בתוך-החגורה-כן-או-לא.
כשם התערוכה, זיהוי האמנים את עצמם בעבודותיהם עם החייתי, הלא-אנושי, מהווה אקט של פריצה אל מחוץ לקונבנציה אל עבר שחרור הדעת, היכולת להיות בהוויה (Being) והכרה באינסטינקטים אשר טבועים בהם בתודעה קדם- אנושית. בניגוד לאקט פוליטי המבקש לערער על הסדר הקיים דרך התנגדות ממשית, מעשה היצירה מאפשר את חירותם מתוך סיפורם האישי. כך הפראיות, אשר היא צורך קיומי הרבה מעבר להיותה זכות- יתר, מקבלת ביטוי בעל תוקף.   

לצפיה בדימויים מתוך התערוכה