24.9.20
תכנית אקדמית > תואר ראשון > אמנות > גלריה ועבודות בוגרים

אמנות: גלריה ועבודות בוגרים

ע"ש בלנש ורומי שפירו

אמנות, תערוכות גמר 2019
שיר אסתר רייך, .
, 2019, בוגר/ת 2019, אמנות

הבוידעם הפנימי הוא חלל שמתקיימות בו ישויות טרום-מילוליות שהתהוו בכדי לגשר על הפער בין פנים וחוץ. הוא מכיל את החפצים שאין בהם עוד שימוש, ועם הזמן הם מתעוותים, מתכלים ומתפוררים עד לרמה של אובדן זהותם המקורית. איש אינו לוקח תחת חסותו את השאריות האלה, המבט האנושי אינו מחיה אותן, הן מתחילות להתקיים בזכות עצמן. השאריות הללו נותרות לכודות בחלל המנטלי, ללא יכולת עוד למלא את הפונקציה המקורית שלהן של תיווך בין הפנים והחוץ. כל שנותר הוא הזכרון של אותו פוטנציאל לא ממומש, הנשאר בקצה החלל על מדף.

בחלל התערוכה מיצב של אובייקטים פיסוליים המלווים בהקרנת וידיאו. ברזל חשוף וקווי לצד לוחות הנראים כעשויים מבטון דחוס, ויוצרים תחושה של כבדות. במבט נוסף ניתן לגלות דרך התפוררות הלוחות כי מדובר באשליית העין – היוטה והקלקר הם החומרים שאוחזים את הדימויים. הריצוד התמידי והנמרץ של הוידאו מעצים את הסטטיות של החפצים ונראה כי אנחנו עומדים בחלל בו הזמן עצר מלכת אך מכיל זיכרון שממשיך להתקיים ולצמוח.

הזיכרון עצמו מכיל בתוכו סתירה פנימית ומתחלק לעצם מוצק וברור מול קיום עצמאי ודינמי. העיון בו מעלה את שאלת בסיסו של האדם, מה מגדיר את זהותו ותפיסת עולמו? הזיכרון הוא חלק מהותי בשאלות אלה ומתפקד כארכיון, הוא מקדד את המפה הנפשית ומאפשר גישה אליה. ההסתכלות לאחור חוצה את רצף הזמן הלינארי לשניים, בין הזיכרון הקונקרקטי לעבר המתהווה.
החזרה לחוויית ילדות, הכרוכה בהכרח בעיצובה מחדש, היא חזרה אל שולחן השרטוטים של העצמי. הנטייה האנושית הטבעית היא להתגעגע לימי התום של ילדותינו ,למרות שייתכן והתום לא באמת היה שם. האמנית בוחנת את מעמדו של הזיכרון חסר השורשים, זכרון פיקטיבי, את הכמיהה לזיכרון ילדות שלא נכח בניסיון החיים החומרי. על ידי טרנספורמציה היא מזכה חומרים זנוחים ושאריות במבט מחודש. מהלך זה פותח פתח להתבוננות באופן פעולתם ותהליכי התכלותם של המרחבים המנטליים.

שיר אסתר רייך
בוגר/ת 2019
.
2019