חיים שמצלמה נדבקה אליהם

"גם בשנתי אני עושה פוזה" (חנה ווילקי) "עם קבלת תוצאות בדיקת הריאה ב- C.T , אני שוכב מכווץ בקצה המיטה כמו חיה קטנה. אינני יכול לכתוב שירים". (פנחס שדה) "הדבר הכי אינטימי זה פייסבוק מתחת לשמיכה" (זמיר שץ, סטטוס מדף פייסבוק) "אנחנו 'זונות' של אינטרנט" (שני חן, נאמר בזמן שיעור צילום, 2016)

בקורס נחבר ונקשר בין חייכם.ן הצילומיים האינסטגרמים, פייסבוקים, וואטסאפיים, סטטוסיים, סטוריים, בלוגרים, פידיים, ִטיק טוֹקאיים, רשתיים, אינטרנטיים לבין ה"חיה" הצילומית שנלמדת במחלקה לצילום באקדמיה, דרך התוודעות לפרקטיקות צילום ותיעוד עצמי צמוּד חיים מתחילת הצילום ועד ממש ימינו אלו.

איך "סובייקט" חווה עצמו, אמר עולמו וצלם עצמו לפני 30 שנה וּמה קרה ל"סובייקט" זה עכשיו? מה עשתה הטכנולוגיה ל"אני"? האם הופעתו השתנתה? האם נעלם,..האם שרד..האם ‘פשוט’ ממשיך מה שהיה? האם צורת הופעתו הדיגיטלית-רשתית גרמה לכינון סובייקט מסוג אחר? באיזה אופן 'סובייקט' נהג להופיע בעולם האמנות? ובאיזה אופן יומיומיות נהגה להופיע בעולם האמנות? באיזה אופן צילום משקף ורנקולריות (הכי מצוי,רגיל ושכיח) ומדוע חשוב כי ישמר הקשר בין ורנקולריות לצילום? מדוע חשוב לעודד מופעי טריוויאליות ותפלות

במבע האמנותי ומדוע צריך "אומץ לחולין" בעצם? ולמה שאלו את הצלמת לו לנדאוור היכן טרבלינקה כשהציגה תצלום של ראש חתול? בתחילת הקורס נעסוק באופציות של צילום עצמי מהודו הרחוקה ועד פלשתינה. מצילום עצמי קצת תשוש אחרי צום, עד צילום עצמי שזקוק לפרפורמנס בכדי לקרות ולהיות. ומצילום עצמי מראה פעולת שריכת שרוכים בסטודיו בברלין של אדוארד מונק בתחילת המאה ה-20, ועד צילומי סל ִפי שצולמו באוטובוס, במסעדה, אחרי ג’וגינג, בזמן בכי, או מול מראה בשירותים הציבוריים, ועלו ושותפו ברשת בימינו אלו. נשמע גם את יוקו אונו שהקליטה שיעולה בטוקיו, ואת רעש זרזוף המים בזמן הורדת המים באסלת השירותים, נראה מתי המילה "דיאטה"

הוזכרה לראשונה בעולם האמנות? ומתי הפועל "אני רעבה" הופיע שם לראשונה? ואיך ומתי ְספּוֹ ְנ ָּג'ה נהייתה פעולה אמנותית?

הקורס יתפקד יותר כמעבדה צילומית ניסיונית שבה יתבקש כל סטודנט.ית ינהל יומן עבודה בו יתנסה, יתעכב ויתחקה  אחר תהליכי עבודה במובן הרחב ביותר, וינסה לבודד השתהויות צילומיות והתרחשויות מילוליות במצבם הגולמי יחסית ובצורה פחות סלקטיבית.