לא נחמדות: התרבות החזותית של אגרסיביות נשית

קוד
9400268
שעות אקדמיות
60
נ"ז
4
סמסטר א
יום
ראשון
בשעה 10:30 - 12:00

מהקנאה הרצחנית של מדיאה ועד הדיסידנטיות הפרובוקטיבית של ה'פוסי ריוט' ו-'פמן', ביטויים של תקיפות ותוקפנות נשית עוררו, וממשיכים לעורר, אי נחת רבותית. מדוזות מסרסות, פאם פאטאל אפלות, סופרג'יסטיות מיליטנטיות, 'שורפות-חזיות' בסיקסטיז, טריריסטיות בשנות ה-70, בוסיות ביצ'יות, גברות ברזל בפוליטיקה ו'גרילה גירלז' באמנות - הסדר הפטריארכלי מתקשה להכיל את החיבור הטעון של נשים וכוח. בעוד תוקפונות סובלימטיבית או מופנמת - 'פאסיב-אגרסיב', רכילות, הפרעות אכילה, אובדנות - נחשבת נורמטיבית, אפילו 'טבעית', עבור נשים; הפגנה של זעם, לוחמנות, עוינות ואלימות (בין אם על רקע אידיאולוגי או אישי) נתספת, במידה רבה עדיין, כמוקצנת ו'גברית', על הספקטרום שבין וולגרית לפתלוגית.

אולם אל מול קונבנציות מושרשות אלה, בעשורים האחרונים קיימת מגמה גוברת בשדה התיאורטי, האקטיביסטי והחזותי לנסח מחדש מבעים של כוח - הרסני או מעצים - אשר יחרגו מהדימוי השגור של האשה ה'פאלית'/מפלצתית ויאפשרו מרחב ייצוג מרובד ופרודוקטיבי יותר לסובייקטיביות ואסרטיביות נשית. בתוך כך נשקלות סוגיות כמו: האם ניתן ו/או רצוי להמשיג אגרסיה 'נשית' במנותק ממודלים דומיננטיים של אגרסיביות (גברית?); האם המאבק הפמיניסטי לא תרם בעקיפין - דרך החתירה לשוויון בשילוב נשים בצבא למשל - להתפתחותם של מנגנוני דיכוי חדשים כגון שימוש בהשפלות מיניות כשיטות חקירה ועינוי של עצירים בעידן פוסט - 9/11? האם אסטרטגיות של ביוש וביטול הן 'הנשק של המוחלשות' או בריונות כוחנית שפוגעת גם בנשים עצמן?

על רקע התרחשויות אקטואליות דוגמת קמפיין 'מי טו' העולמי, הלוחמות הכורדיות בסוריה ומשמרות ה'סארי הורוד' בהודו, ובהתבסס על תרומותיהן של תיאורטיקניות, יוצרות ומהפכניות בעבר ובהווה, נבחן בקורס את ההיבטים האסתטיים, האתיים, הפוליטיים והפסיכואנליטיים של אגרסיביות נשית, ואת ייצוגיה ההיסטוריים והעכשוויים באמנות ובתרבות הפופולארית. הקורס ימקם את הדיון במסגרת הרחבה של המחשבה הפמיניסטית על פולמוסיה ומאבקיה הפנימיים, ויעלה שאלות לגבי חלוקות והיררכיות מגדריות, אמביוולנטיות אימהית, קורבנות ונקמה, יצרים (תוקפניים) ויצירה.