סטודיו מחוללי חלל ג-ד | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

סטודיו מחוללי חלל ג-ד

קוד
18002
שעות אקדמיות
150
נ"ז
8
סמסטר א
יום
שני
בשעה 10:00 - 16:00

סטודיו מחוללי חלל מתמקד באירוע התערוכה. הוא רואה בחלל התצוגה הריק - הזמנה רדיקלית של חופש. לחולל חלל משמעו להבין שלאמן ניתנת החירות המלאה ליצור את רגע הפצעת יצירתו לקהל כרגע של כתיבה ייחודית ופורצת דרך. החלל של הקובייה הלבנה מזמין את האמן לברוא מערכת יחסים בעלת חוקיות פנימית והוא מתאפיין ביכולת שינוי ובקריאת תיגר על קונבנציות של תצוגה. מיצב איננו עוד מדיום אלא מצב פיזי ותודעתי של חלל ריק הממתין להתממש.

הקורס מיועד לסטודנטים שנהנים לחשוב באמצעות החלל, להתנסות בפורמטים ולקרוא תיגר על גבולות מושג ה״תערוכה״.

בחלק הראשון של הסטודיו נלמד לתרגל תובנה זו בעזרת ניתוח של חללים שכבר קיימים במציאות, בקולנוע, בספרות ובנפש שלנו. נראה שחללים אלו כבר מציעים עצמם כקידוד וכשפה. נלמד לחדור אליהם דרך הרובד הגלוי שלהם כמו זה שמתבטא בארכיטקטורה ובסגנון ודרך הרובד הסמוי המתבטא בהיסטוריה שלהם וברבדים התדריים שלהם.

מחקר זה יסתמך על ניתוח פיזי חוויתי וגם על מחקר בעל טבע יותר אקדמי. נתבונן על האופן בו אמנים שונים ביררו מה יכולה להיות המשמעות של המלה ״מחקר״ ביחס לעבודה בסטודיו. בסמסטר ב׳ נפתח את הפרוטוקול של התערוכה באופן נרחב יותר ונשאל באילו דרכים אנו יכולים לחלום לחולל את חלל התערוכה כאירוע משמעותי של מפגש בין הצופה לבין יצירת האמנות.

הסטודיו נולד מתוך הבנה כואבת שחלה שחיקה באפקטיביות של הטקס שעולם האמנות מקיים מזה מאה שנים בחללי הקובייה הלבנה. אנו חיים בתקופה של אי ודאות, הפרדיגמות שהחזיקו את הסדר הקיים קורסות לנגד עיננו. בנוסף לכך, אמנים פועלים היום כנגד מציאות של עודפות חווייתית, הצפה ויזואלית ושטחיות צרכנית. שיח האמנות המערבי דחק בהדרגה ערכים כמו רוחניות ומסתורין לטובת שיח בקורתי רציונליסטי. התוצאה הנה חוויה מנוכרת בה יצירת האמנות לא מקבלת את התנאים המיטביים כדי לזרוח במלוא אורה.

כתשובה לתהליכי שחיקה אלו, נתמקד באופיו של המיצב כפורמט פרפורמטיבי. נראה כיצד מאז שנות האלפיים החל המודל של הקובייה הלבנה להתערבב עם מודל הקופסא השחורה של עולם התיאטרון. נבחן מושגי מפתח שמאפיינים את המגמה הזו: אסתטיקת יחסים, delegated performance, ו-.Object Oriented Ontology פן נוסף שיילווה את הסטודיו לאורך כל השנה אינו קשור דווקא לחלל אלא ליצירה באשר היא. בהשראת כותבים כמו הפסיכואנליטיקאי ג׳יימס הילמן, האמן פסח סלבוסקי, הפילוסוף נורטון וויטהאד, נשיב לתוך השיחה שלנו עיון במושגים כמו השראה, כיול תדרי והיעשות. בסמסטר זה נבין את היחס בין האובייקט הדומם לבין האירוע החי כנקודת מוצא לאקטיבציה חדשה. וביחד ננסה להתוות נתיבים חדשים בהם הטקסי, המסתורי, הזמן ההמשכי והארכאי שבים לרקוד ולנשב בתוך חלל האמנות.