לפרש קולנוע: בין טקסט לדימוי

הקולנוע הוגדר כבר בראשיתו כאומנות השביעית. כאומנות חדשה, הקולנוע מיישם בהרבה מובנים את השאיפה של הרומנטיקה המאוחרת לאומנות כוללת (Gesamtkunstwerk). בסימנר נתמודד אם שתי שאלות עיקריות: מהי ייחודיותו של הקולנוע ביחס לשאר האומנויות במאה ה-19 וה-20 ומה הכלים ההרמנויטיים הדרושים כדי לפרש את המבע הקולנועי. סוגיות תאורטיות כגון ההגדרתן וסיווגן של האומנויות השונות, השפעת המדיום על הסגנון ועל התוכן, ההבדלים בין הפרשנות החזותית לבין הפרשנות הטקסטואלית תעמודנה במרכז הדיון בכיתה בעזרת שלל דוגמאות מתקופות ומסורות קולנועיות שונות בעולם.  לאחר בדיקת המשותף והשונה בין הקולנוע לבין הצילום והציור מחד לבין האומנויות הבמה מאידך – אומנוית מהן צמח הקולנוע בצעדיו הראשונים - נעסוק בתפקיד השמע והמוסיקה בקולנוע ובהשפעת התפתחות אמצעים טכנולוגיים חדשים על המבע הקולנועי, כגון המעבר בין קולנוע אילם לקולנוע מדבר והמעבר מקולנוע בשחור לבן לקולנוע בצבע. בשל היותו הקולנוע אומנות הנעה על פני הזמן והמרחב, נדון בעקבות כתביו של ברגסון, דלז, אקו ,אלססר ואחרים ביחסי הגומלין בין אדריכלות והלחנה לבין הקולנוע. דרך מעקב אחר שלבי התפתחות הקולנוע, על רקע היבדלותו משאר האומנויות מחד והתמזגותו איתן מאידך, ניתן יהיה להבין את מעמדו האונטולוגי החדש של הקולנוע בעידן הדיגיטלי והפוסטמודרני ולהציג את האתגרים ההרמנויטיים המצבים  לפניו.