צילום לְצַד/עַל/עִם וּבְתוֹך טקסט

"הם מסתכלים על הצילומים שלי כאילו הם קוראים משהו" (דיאן ארבוס)

במהלך הקורס אציג מופעים שונים של קשרי צילום וטקסט, דרך שלל תצוגת פרקטיקות ומתודולגיות; כותרתיות/יומניות/אישיות/מחקריות וארכיונאיות.

ננסה להבין מדוע "צילום" ו"טקסט" אינן "שמים" ו"ארץ", וקטגוריות נפרדות כלל וכלל? ומדוע כן חשוב לדעת ולהכיר ביוגרפיות חייהם.ן הפרטיים של צלם.ת, ואת האופן המדויק בו כל צלם.ת דבר.ה ונסח.ה עבודתו.ה הצילומית?  מדוע כל כך נבהלו, ועדיין נבהלים כאן משיחת שפת הנפש והביוגרפיה לצד שיחת השפה הצילומית?   מדוע חוללו הפרדה וקו בין נסיבות חיים לצורה?   מדוע כן חשוב לפרוש עבודה צילומית לא כמתאבנת מיתית רחוקה ושָׁם, אלא כקשורת מקום, תלוית ביוגרפיה וסבוכת טקסט?   איזה דלת מחקר אמנ.ית מאפשר?  ובאיזה אופן הוא נבחן ממחקר עיוני אקדמאי אחר?  מה יש בארכיון שקשה, כמעט בלתי אפשרי לעזבו?  ואיך ארגזים, מיכלים ואינספור ניירת וניירת מצליחים לשרטט ציר היסטורי המתאר את סיטואציית הצילום המקומית?  מה זה עיזבון צלם.ת?   מדוע חלקם וכמעט רובם מגיעים באופן טרגי לאשפה ולזבל?  מדוע ואיך אין עדיין ‘בית’ כאן לצלמים.ות ולצילום?  ומדוע הכרחי לתת כותרת לתצלום?   ומדוע תצלום הרואים בו 'אישה עם עיניים עצומות' -  נקרא: "אישה עם עיניים עצומות"?    האם טקסט כותרת ותצלום יכולים לעבוד באופן רטורי?   באיזה אופן מתן כותרת עוזרת לתצלום להיות קונקרטי?  ומדוע חשוב כי ישמר הקשר בין רגילות לצילום?  ומדוע צריך "אומץ לחולין" בעצם?  ולמה שאלו ותהו ‘היכן טרבלינקה’ כשלו לנדאוור הציגה תצלום ראש חתול?  מדוע פרויקט צילום מתחיל לעיתים בכתיבת טקסט? מה מבקשים להמשיג ומה מבקשים לנסח לפני סיטואציית הצילום עצמה? מדוע לכל צלם.ת יש בעצם טקסט אחר?  ומדוע צילום הוא סוג של טקסט? ולמה רונית שני חרטה את המילה  "ה  ת  ג  ע  ג  ע  ת  י" על אמולסיית נגטיב בצילום כביש ראשי ליד תחנת אוטובוס ברחוב דרך נמיר? 

  מטרת הקורס: חשיפת ידע ביוגרפי-היסטורי-ארכיוני על צלמים.ות שעבדו ועובדים.ות כאן ומחוץ לכאן באופן נגיש, ותוך כדי כך לקרבם לעולם הצילום. "עולם הצילום" אינו רק אוסף גדל וגדל וגדל של דימויים ופריימים – אלא הוא נוגע בביוגרפיות חיים  ממשיות ובפרקטיקות עבודה והתנסחות שניתן להתחקות עליהן.