טרנסגרסיה, דיסציפלינה, התנגדות: עיונים במישל פוקו

היסטוריה של השגעון, הפשיעה, הקליניקה והחריגויות של המיניות הם הנושאים העיקריים בעבודתו פורצת הדרך של מישל פוקו. הוא מערער על גישות ותפיסות מקובלות ביחס לפעולתם של מוסדות ידע ותהליכי היווצרותן של דיסציפלינות מדעיות. מחקריו מציבים סימני שאלה על היחסים בין ידע כוח, על הפרקטיקות של העצמי ועל מושגי האמת והשיח. נבקש לבחון את היחסים שבין מחשבה וטרנסגרסיה אצל פוקו: את הקשר ניתוח שיח וסטייה, את הרעיון של משמוע הנטוע במעשה של התנגדות, ושל מחשבה הנעשית בעצמה טרנסגרסיבית. באמצעות קריאה צמוד בכמה מסיפורי המקרה המרכזיים בהם עסק נשאל מה מציע חקר הטרנסגרסיה להיסטוריה של הרעיונות, איזו צורות ועמדות ביקורתיות היא מאפשרת, מהם השלכותיו על שדות האמנות והעיצוב ומהם מגבלותיו או סטיותיו של דיון כזה.