הלן דריידן: מאיירת אופנה ומעצבת הרכבים

הלן דריידן (1882-1972), מאיירת ששינתה את עולם האופנה האמריקאי, מעצבת תעשייתית ומעצבת רכבים, החלה את דרכה המקצועית בראשית המאה העשרים. ללא הכשרה פורמלית בעיצוב, היא יצרה תיק עבודות של איורי אופנה מקוריים ונועזים, והגישה אותם למגזיני אופנת העילית. אם לשפוט לפי הדחיות החוזרות ונשנות שקיבלה, הסגנון שלה היה נועז מדי. בעשור הראשון של המאה העשרים, איורים לכתבות אופנה היו המחשות ריאליסטיות של אופנה קיימת, ואילו לדמויות של דריידן היה מבנה גוף בלתי מציאותי ובגדים ואביזרים משונים. חילופי בעלים במגזין ווג שינו את מזלה. קונדֵה נאסט, שרכש את המגזין, סקר את תיקי העבודות האחרונים שהוגשו ונחשף לעבודותיה. הוא קיבל אותה לעבודה כעורכת הראשית של מדור האופנה.

תמונה

שערי מגזין ווג מהשנים 1915, 1921 ו-1922

דריידן איירה את השערים והכתבות של ווג במשך 13 שנים (1910-1923). באיוריה מופיעה דמות אישה לבושה במשטחי צבע תחומים בקווי מתאר, על רקע של אלמנטים טבעיים מופשטים. השפה החזותית מזכירה את האר דקו הצרפתי, אך הצבעוניות העזה והכתמים השחורים מקנים לאיור מראה מסתורי ומוזר, שבזכותו כונתה בעיתונות "מכשפת הצבע".

באותן שנים דריידן איירה גם למגזין האופנה ואניטי פייר ולמגזין הבית והגן. בזכות הפופולריות של המגזינים בארצות הברית ובאירופה, היא הפכה במהרה לקול משפיע  בתעשיית האופנה המערבית. החל משנת 1914 השיקה קריירה נוספת כמעצבת תלבושות בברודווי. התלבושות שיצרה היו ראוותניות וצבעוניות ומשכו תשומת לב רבה מהתקשורת. לאחר מכן פנתה לעצב לחברות מסחריות בדים וטפטים, כובעים, פרסומות ועוד.

תמונה

שערי מגזין הדלינייטור משנת 1929

כשחזרה מביקור ב"תערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות" בפריז (1925), הביאה איתה לארצות הברית את האר דקו המאוחר. באיוריה למגזין העיצוב הדלינייטור יצרה תקריבי פנים מופשטים של נשים עם איפור עיניים כהה, סומק לחיים מודגש ושפתיים אדומות משורטטות, המשדרת בטחון עצמי, תחכום וכוח. הדמויות והרקעים בנויים מקצעים זוויתיים בעלי מראה מתכתי ותעשייתי.

באותה תקופה השיקה קריירה שלישית, והפעם בעיצוב תעשייתי. היא עיצבה כלי בית וגופי תאורה לחברת ריוֵור קוּפר ואביזרי רכב לחברת דוּרה, שם שימשה גם כיועצת עיצוב לזמן קצר, עד התמוטטות בורסת וול סטריט ב-1929. לאורך כל פעילותה היא רואיינה לעיתונות על עיצוב אופנה ורכבים, וביססה את מעמדה כמעצבת על.

תמונה

מימין לשמאל: פרסומת לסטודבייקר (1936), פנים הסטודבייקר פרזידנט (1937) 

בשיא השפל הכלכלי הגדול דריידן נשכרה כסטייליסטית הרכבים של סטודבייקר. היא עיצבה את פנים רכבי ה"סטודבייקר פרזידנט" (1936), ה"דיירקטור פרזידנט" (1937), והצ'מפיון (1939). בעיצוביה הדגישה שקעים ובליטות אופקיים כדי לתת תחושה של מהירות וזרימה, והוסיפה מנורות קטנטנות, לוחות מחוונים עם פסי כרום וריפודי כריות מעור משובח שהקנו לרכב מראה יוקרתי. "עיצבתי את פנים הרכב תוך כדי הקפדה על פרטים ותשומת לב," היא סיפרה באחת הכתבות, "בדומה לזה שנשים דורשות כיום מהשמלות שהן בוחרות ללבוש."

סטודבייקר מינפו את מעמדה של דריידן כאוטוריטה של עיצוב עם מוניטין בינלאומי בפרסומות: "בעיצוב הפנים היפיפה, המרווח והמפואר שעיצבה, הגאונות של אותה מעצבת תעשייתית מפורסמת, הלן דריידן המחוננת, באה לידי ביטוי בבד משובח, התפור בדיוק מושלם, ובאביזרים מותאמים שהם עדות לטעם טוב ללא דופי." הם שילמו לה משכורת שנרשמה כגבוהה ביותר לנשים באותה תקופה, 100,000 דולר לשנה (כשמונה מיליון ש"ח בשנת 2024). במקביל לעבודתה בחברה, כתבה מדור בניו יורק טיימס על תעשיית הרכב, עיצבה מוצרים לתעשייה, קיבלה פרסים והשתתפה בתערוכות.
למרות כל זאת, השם הלן דריידן כמעט ולא מוכר בקהילת המעצביםות, לא יצאה לאור מונוגרפיה על פעילותה והיא מוזכרת רק בספרי היסטוריה אחדים. ביום האישה כדאי להרהר מדוע אפילו מעצבות גדולות כמוה, שיצרו מהפכה בתחומן, זכו לתהילה בתקופתן ושברו את תקרת הזכוכית, נמוגו לאנונימיות. ועלינו, מעצביםות ותיאורטיקניםות של העיצוב, מוטל לתרום לחקר פעילותן ולתיקון העוול.

כתבה: ד"ר רביד רובנר
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>