שרלוט פריאנד – המעצבת והאדריכלית שנפצה תקרות זכוכית | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

שרלוט פריאנד – המעצבת והאדריכלית שנפצה תקרות זכוכית

פורסם ב
6.3.24

לקראת יום האישה שחל השבוע, הכירו את אחת המעצבות החשובות של המאה העשרים – שרלוט פריאנד. כאשר פריאנד נולדה, ב-1903, נשים לא עסקו בעיצוב ובאדריכלות, ועדיין היא הפכה לאחת הנשים הבודדות בדורותיה שיצרו קריירה מצליחה בתחומים אלו. פריאנד הייתה אישה בעלת תושייה שלא רק שברה תקרות זכוכית אלא אף עסקה בפוליטיקה חברתית בעבודתה העיצובית.

תמונה

כבת יחידה של חייט ותופרת שעבדה בבתי אופנת עילית פריזאיים, היא גדלה מוקפת בבעלי מלאכה. היא למדה עיצוב פנים וכשבגרה ניסתה להתקבל למשרד האדריכלים של לה-קורבוזיה, אך כאשר הגיעה לראיון נדחתה תחת הטענה כי "אנחנו לא רוקמים כאן כריות". אלא שהשותף שלו ובן-דודו פייר ז'נרה התאהב בה והלך לראות את עבודותיה. הוא התלהב ושכנע את לה-קורבוזייה לשכור אותה לעבודה. אחת מהעבודותיה הראשונות במשרד היו לעצב את הכיסא הנוח (Chaise Lounuge) יחד עם לה-קורבוזיה, והיא אף צולמה עליו. 

תמונה

לאורך שנות ה-30, ניסתה שרלוט פריאנד להשתמש בעיצוב כדי לנסות להקל על העוני. ביחד עם המעצבים פייר ז'נרט וז'אן פרובה, והעיתונאי ז'ורז' בלנשון היא הקימה את הלשכה המרכזית לבנייה ולפיתוח של דיור וריהוט בר השגה כחלק מהמחויבות שלה לפוליטיקה של השמאל. בנוסף לקמפיין שהובילה נגד פיתוח נכסים יוקרתיים ובעד דיור סוציאלי בר השגה, פריאנד עיצבה גם רהיטים זולים שנעשו ממרכיבים תעשייתיים סטנדרטיים. להוטה להבטיח שגם אנשים ממעמד נמוך יוכלו להנות מהחופשות באלפים, כמו שהיא נהנתה בילדותה, פריאנד שיתפה פעולה עם האדריכל פייר ז'נרט והמהנדס אנדרה טורנון כדי ליישם עקרונות עיצוב מודרניסטים על סדרה של בקתות הרים טרומיים עשויות אלומיניום כמו זה שבנתה ב Col du Mont-Joly באיזור סבואה. הבקתה תוכננה כך שבנייתה תושלם תוך ארבעה ימים, ותוכל לאכלס שישה אנשים בגובה של עד אלפיים מטרים. פריאנד עיצבה את הרהיטים כך שיהיה קל, קומפקטי ורב-תכליתי ככל האפשר, כאשר המיטות משמשות כספסלים ביום, והשרפרפים מכפילים כמיכלי אחסון.

תמונה

בשנת 1940 לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, הוזמנה פריאנד לעבוד בטוקיו כיועצת למשרד המסחר והתעשייה היפני בהמלצת האדריכל ז'ונזו סאקאקורה (Junzõ Sakakura) שעבד איתה בסטודיו של לה קורבוזיה. ממשלת יפן הייתה נחושה לפתח את הייצור התעשייתי שלה, אבל פריאנד התעניינה לא פחות במסורות הקראפט של המדינה. היא ניצלה את ההזדמנות לנסוע ברחבי יפן כדי ללמוד ולחקור את הקראפט היפני ואת התעשייה המקומית. את פריאנד ליווה סטודנט לעיצוב שתירגם בשבילה בשם סורי יאנאגי (Sori Yanagi), שאביו סואטסו ינאגי (Soetsu Yanagi) היה ראש תנועת המינגי (Mingei) - תנועת הארטס-אנד-קראפטס היפנית. סורי עצמו הפך לאחר המלחמה לאחד מהמעצבים התעשייתיים המודרניסטיים המשפיעים ביותר ביפן. בנסיעות הרבות למדה פריאנד על העיצוב ביפן ופיתחה אסטרטגיית עיצוב מקיפה ליצוא יפני. בשיתוף עם סקאקורה, היא אצרה בטוקיו תערוכה ב-1941 כדי להמחיש את הצעותיה. בין השאר עיצבה ביפן את הכיסא הנוח, השז-לונג המפורסם, מבמבוק.

תמונה

בשנה שלאחר מכן היא גורשה מיפן כ"זרה בלתי רצויה", כשזו הצטרפה למלחמת העולם השנייה מול ארה"ב. אך היא לא הצליחה לחזור לצרפת והגיעה רק עד וייטנאם, שם נאלצה לשהות למשך שארית המלחמה. פריאנד, בעלת התושייה והנחישות, נכנסה למחקר עיצוב חדש בנושא טכניקות וחומרי מלאכה וייטנאמיים. היא גם התאהבה ונישאה לצרפתי שהכירה שם, ז'אק מרטין, וחזרה לצרפת ב-1945 איתו ועם בתם התינוקת פרנטה (Pernette). אהבתה לאומנות אסייתית השפיעה והעשירה את עבודתה של פריאנד עד סוף חייה.

לאחר שחזרה לצרפת מאסיה, חילקה שרלוט פריאנד את זמנה בין פריז להרי האלפים. שם היא בנתה את מבנים רבים לאתרי הסקי של מריבל ולז-ארק. פרויקטים אלה ביססו את פריאנד ככוח ייחודי באדריכלות והעניקו לה התואר "האישה שהנגישה את הסקי לכולם". היא תכננה גם לעצמה ביקתת סקי שמיזגה ארכיטקטורה כפרית של האלפים עם השפעות יפניות. גם החוץ וגם הפנים עשויים היו מאבן ועץ מקומיים, וכך גם הרהיטים. בסוף שנות ה-50, פריאנד הייתה כבר מפורסמת מעבר לצרפת, ועיצבה את המשרדים של חברת התעופה אייר-פרנס בלונדון, פריז וטוקיו.

תמונה

 

כתב: פרופ׳ אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>

InstagramFacebook