מניקולה לקולה – סנטה קלאוס בין אמונה, אמנות וחנות

סנטה קלאוס בדיזנגוף סנטר, דצמבר 2021

הקדוש ניקולאס ממירה

לפופולריות רבה במיוחד הוא זכה בהולנד. אין ילד הולנדי שלא מחכה אחת לשנה, ב-05 בדצמבר, לסינטרקלאס (Sinterklaas, שם החיבה של Sint Nikolas) ולמתנות שאותן יניח בנעל שהוכנה לשם כך מבעוד מועד. הציור של יאן סטיין (Jan Steen), ההולנדי בן המאה ה-17 מציג את "ערב סינטרקלאס" (Sinterklaasavond) (1668-1665, כיום ברייקסמוזיאום באמסטרדם). הילדה במרכז התמונה התנהגה, כך מסתבר, כיאות במשך השנה כולה והיא נראית כשהיא אוחזת בידה האחת בובה ובידה השנייה דלי עמוס פינוקים וממתקים. אחיה, לעומתה, כשל בהתנהגותו, ועל כן מוגשת לו נעל ריקה. חדי העין ישימו לב לכך שמן הנעל מבצבצים זרדים של ליבנה, מן הסוג ששימש להלקאת ילדים סוררים. סינטרקלאס אינו נראה בתמונה, אבל אחד מבני המשפחה מצביע על הארובה, שממנה הגיע. 

ין סטיין, ערב סינטרקלאס, 1668-1665

למן אמצע המאה ה-19, סינטרקלאס אינו פועל לבדו. לצדו נמצא עוזרו הנאמן "פיט השחור" (Swarte Piet), המכונה כך על שום צבע עורו. באירועים רבים המתקיימים בימים שלפני ה-05 בדצמבר מופיעים ברחבי הולנד המוני "פיטים שחורים" המלווים את הקדוש במסעו, משעשעים את הילדים ומחלקים להם ממתקים מסורתיים. בשנים האחרונות קמה בהולנד (ואף מחוצה לה) צעקה גדולה לגביו (ובעיקר לגבי הנוהל להתחפש לו), שמקורה בטענה שלא יאה להציג (שוב) אדם כהה עור המשרת אדם לבן ובעיקר בהתנגדות לפרקטיקת ה"בלייק פייס" (Blackface) הבזויה, שבמסגרתה גברים לבנים משחירים את פניהם, עוטים פאות שיער מקורזל ומעבים את שפתותיהם. מנגד, לא מעט הולנדים מתעקשים שפיט השחור הוא חלק בלתי נפרד (ובלתי פוגעני בעליל) מן המורשת התרבותית שלהם. 

ין סטיין, ערב סינטרקלאס, 1668-1665

אבל עוד לפני שפיט השחור הפך למוקצה, הגיעה בשורת הסבא החביב עם המהגרים ההולנדים לארצות הברית. כאן הוא הפך לסנטה קלאוס, או פשוט ל"סנטה", ותחת הענקת המתנות ב-05 בדצמבר, הוא הפך לאחד הגיבורים הגדולים של חגיגות הכריסטמס. בשנת 1862 העניק לו הקריקטוריסט הפוליטי תומאס נאסט (Thomas Nast) את המראה המוכר כל-כך שלו. הרישום הוצג בגיליון חג המולד של ה-Harper’s Weekly, ומי שהתחיל את הקריירה כבישוף והיה לקדוש הפציע עתה כתומך ה"איחוד" (Union) במלחמת האזרחים. 
לימים נכנסה לתמונה חברת קוקה קולה. והשאר היסטוריה. "סנטה" מככב בפרסומות של חברת המשקאות למן שנות העשרים של המאה העשרים. וכך, החברה (לפחות לשיטתה) היא שסייעה לעצב מחדש (או לפחות למצב) את דמותו כפי שאנחנו מורגלים לה היום: על החליפה האדומה, אמרת הפרווה הלבנה, החגורה והמגפיים החומים, וכמובן הפנים התפוחים, הלחיים הוורדרדות, הזקן הלבן העבות והעיניים המנצנצות. המאייר האדון סאנדבלום (Haddon Sundblom) הוא שאחראי לחלק גדול מהעיצוב בפרסומות המוקדמות שהופצו בעיתונים, על גבי כרזות, לוחות מודעות ולוחות שנה, ולימים קרמו עור וגידים בפרסומות טלוויזיוניות. חלק מציורי השמן שעליהם מבוססות הפרסומות זכו, לימים, להיות מוצגים במוזיאוני אמנות. מן המוזיאון אל הרחוב ובחזרה.

סנטה קלאוס בפרסומת לקוקה קולה, 1931

ד"ר נעמי מאירי-דן
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית