מערכת בצלאל | סטודיו פלורנס בבית החולים סורוקה בבאר שבע

על רקע הפגיעה הישירה בבית החולים סורקה בבאר שבע, שוחחנו עם מיכל איתן, מרצה בכירה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי ומנהלת פרויקט פלורנס המתקיים בבית החולים.

פרויקט פלורנס הוא מהלך ייחודי וראשון מסוגו בישראל: מאז 2019 פועל הסטודיו בתוך בית החולים סורוקה בבאר שבע, על מנת לשלב פתרונות עיצוביים לשיפור חווייתם של כל באי בית החולים – מטופלים ומטופלות, בני משפחה, צוות רפואי ומנהלי. הסטודיו מתמחה בשיפור החוויה האנושית באמצעות כלים ייחודיים מעולם האמנות והעיצוב, בהם חשיבה עיצובית, חשיבה מערכתית, עיצוב מוצר, אדריכלות ועוד, במטרה לפתח פתרונות מעשיים בזמן קצר.

איך נולד הרעיון לשלב בין עיצוב למערכת הבריאות, ומה הוביל אותך להקים את סטודיו פלורנס דווקא בתוך בית חולים פעיל?

״פרויקט פלורנס קם כיוזמה שלי, בשנת 2019. סיימתי את התפקיד שלי כראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי. מכיוון שאני לא מעצבת בהכשרתי, כל הקדנציה שלי כראש מחלקה התאפיינה במיקוד על מציאת דרכים שבהן העיצוב יכול להשפיע על עולמות אחרים וכשחשבתי על השלב הבא - בחרתי בעולם הבריאות. בניתי הצעה לתכנית לימודים ייחודית שתאפשר כניסה של סטודנטים וסטודנטיות לעיצוב לתוך מערכת הבריאות ותציע הצעות אמיתיות לשיפור החוויה האנושית בבית החולים. כשפרצה מגיפת הקורונה, והתבטלו חלק מתכניות חילופי סטודנטים/ות בחו"ל, הצעתי לפרופ' עדי שטרן ולאדר' ליאת בריקס לפתוח תכנית של חילופים בארץ - שבה סטודנטים/ות מכמה מחלקות בבצלאל יעברו להתגורר בבאר שבע ובמשך סמסטר שלם ילמדו ויעבדו בתוך בית החולים, ויתנו מענה לאתגרים אמיתיים ומורכבים שהציג לנו בית החולים. לשמחתי מצאתי בסורוקה פרטנר מדהים - המשנה למנכ"ל בית החולים, ירדן נבו, שהאמין ביכולת של עיצוב ליצור מציאות חדשה בבית החולים ומאז אנחנו שם״.

מה הייתה המטרה הראשונית של הפרויקט?

״המטרה של הפרויקט כפולה - מצד אחד לתת לסטודנטים/ות אפשרות לחוויה לימודית אחרת - עם סטודנטים/ות ממחלקות אחרות, עם צוות מגוון שמגיע ממספר דיסציפלינות, בתוך השדה הנלמד ותוך אפשרות לחוות את החיים האמיתיים ואת האתגרים האמיתיים שעומדים בפני מעצבים/ות ואדריכלים/ות בעולם. מהצד השני - להציג למערכת הבריאות את היתרונות והאפשרויות הגלומות בהכנסת עיצוב למערכת, להציג את הדיסציפלינות השונות שאנחנו מלמדים בבצלאל ולייצר השפעה אמיתית על מערכת הבריאות כולה. השנה סיימנו את המחזור החמישי של הפרויקט ונראה שאנחנו משיגים את שתי המטרות״.

מהם האתגרים המרכזיים בעבודה של סטודיו עיצוב בתוך מרחב רפואי פעיל, וכיצד ניתן להתמודד איתם?

״ההזדמנות לעבוד בבית חולים פעיל, לראות בעינים את המצב, להבין את המגבלות ואת ההזדמנויות ולהביא למרחב הזה חשיבה חדשה - היא יוצאת דופן וייחודית. בכל העולם, כדי ללמוד ולתרגל בבית חולים, אוניברסיטאות וגופי מחקר נאלצים להקים מודל של בית החולים ועובדים בו מחוץ לכותלי המוסד הרפואי, מסיבות שונות. אצלנו, אנחנו נכנסים למחלקה הרלוונטית ומביאים את הסטודנטים/ות, ביחד עם הצוותים הרפואיים והמנהליים בבית החולים, למסע שמתחיל במחקר, ממשיך בחשיבה משותפת עם כל בעלי העניין בבית חולים, ביצירת רעיונות ופרוטוטייפים לפתרונות ולבסוף בתהליך של הטמעה.

עם הייחודיות וההזדמנות לחוות את המציאות כפי שהיא, חשוב לזכור שמדובר בבית חולים, עם מטופלים שנמצאים באחת השעות הקשות שלהם, הם חולים, סובלים ולעיתים הסביבה הזו מאתגרת עבור הסטודנטים והסטודנטיות. אני חייבת לציין שעד היום, בכל המחזורים של הפרויקט שעברנו עד כה, המפגש של סטודנטים/ות עם מאושפזים היה תמיד אמפטי וחם והביא הרבה ערך לשני הצדדים.  

אתגר נוסף הוא המורכבות של המערכת. הסטודנטיות והסטודנטים מוצאים את עצמם פועלים בתוך סביבה חדשה שכוללת מגוון של אוכלוסיות, במערכת שיש בה הרבה רגולציה ופוליטיקה וכן שיקולים כלכליים ומערכתיים והתמודדות שלהם איננה רק עיצובית. הם נדרשים לרכוש מיומנויות חדשות שאני מאמינה שהן לא פחות חשובות ממלאכת העיצוב עצמה - אבל לעיתים מאתגרות״.

כיצד מתנהל תהליך הגישור בין שפת העיצוב והחדשנות לבין הצרכים הקונקרטיים של הצוותים הרפואיים והמטופלים?

״עצם העובדה שאנחנו נכנסים לתוך המערכת של בית החולים, עושים תצפיות ומדברים עם האנשים ובסוף מציפים לבית החולים את הבעיות שאנחנו חושבים שצריכות פתרון - כבר בזה יש לבית החולים ערך. בהרבה מקרים הם אומרים "וואו! התובנות שלכם מאד מעניינות אותנו וחשובות לנו ונראה לנו שאנחנו יכולים להמשיך מכאן", כלומר עצם המחקר שלנו בבית החולים כבר מייצר ערך. 

בנוסף, אחד הכלים החשובים ביותר שלנו כמעצבות ומעצבים הוא אמפתיה. זוהי אבן הבניין הראשונה והמרכזית של החשיבה העיצובית. אנחנו לומדים איך לשים את עצמנו בנעליים של אנשים אחרים שהם לא אנחנו, ללמוד מה מניע אותם, מה חשוב להם וכך מנסים למצוא פתרון עיצובי טוב יותר. זוהי נקודת המוצא שלנו וזו מיומנות הבסיס של הסמסטר, איתה אנחנו יוצאים לדרך. העובדה שאנחנו מביאים איתנו קבוצת סטודנטיות וסטודנטים ממגוון דיסציפלינות מאד מרשימה את בית החולים. הם מבינים שאנחנו מביאים חבילה מקיפה של צורות חשיבה ופתרון ומעריכים את התרומה של המגוון הזה ליצירת פתרונות.

עוד אבן יסוד של תיווך העבודה שלנו לבית החולים היא עוד רכיב של מתודולוגיית החשיבה העיצובית - עיצוב משתף (co-design). זהו מאפיין משמעותי שמגדיר את העבודה שלנו, שבמסגרתו אנחנו אוספים רעיונות ונקודות מבט שונות מכלל בעלי העניין בבית החולים. התהליך הזה, שנותן במה לדעות ורעיונות של אנשים שלא מורגלים בתהליך כזה, משנה את אופי העבודה במחלקות שאיתם אנחנו עובדים גם אחרי שאנחנו עוזבים. מהצד השני, הסטודנטים/ות לומדים/ות את המגבלות של עבודה שלא מתרחשת בסביבה המגוננת של האקדמיה, בה המגבלה העיקרית על התוצרים שלך היא הדמיון שלך - ושני הדברים הללו הופכים לגשר שבין שתי הקבוצות״.

האם נוצרו במהלך השנים פתרונות שנכנסו לשימוש קבוע בבית החולים? תוכלי לתת דוגמה לפתרון כזה ולתהליך שעבר מרעיון ליישום?

״בשנה הראשונה עסקנו בחווית האכילה במחלקות הילדים. כשהגענו לבית החולים ראינו שהמטופלים, ילדים והורים מרוצים מאוד מהטיפול שהם מקבלים, מהיחס, ואפילו מהחדר שלהם. למרות זאת, שביעות הרצון מחווית האוכל היתה נמוכה מאוד ובבית החולים ביקשו מאיתנו לפצח את האתגר הזה מבלי לגעת באוכל עצמו. בתום הסמסטר הצגנו לבית החולים מניפה של כ-10 פתרונות שונים שנועדו לשפר את שביעות הרצון של הורים וילדים מהאוכל.

בית החולים לקח את מכלול הרעיונות, בחר כ- 6 מהם (ביניהם שולחן מתקפל המחובר לקיר, המאפשר אכילה של ילד/ה והורה ביחד, שינוי במבנה של ארוחת הבוקר והערב, מערך הזמנות אוכל שונה, מדי "אוכל" לצוות המחלק ועוד,  והטמיע אותם במחלקה. אחרי שנה - סקרי שביעות הרצון מהאוכל במחלקה הזו הראו עלייה של 80%, בעוד במחלקות שבהן לא הטמיעו את השינויים נשארה שביעות הרצון באותה רמה.

דוגמה נוספת היא התוצרים שנוצרו בסמסטר החירום. באוקטובר 2023, עם פרוץ המלחמה, התייצבנו לסייע לשותפים שלנו בסורוקה - שעברו את אחד הימים הקשים שעבר בית חולים אי פעם. בית החולים טיפל ב-680 פצועים ביום אחד ואנחנו הגענו ב-9 באוקטובר כדי לראות איך עיצוב יכול לעזור. במסגרת הסמסטר הזה פיתחנו, בשיתוף מתפרת בצלאל ובהנחיית עודד גוב, מרצה במחלקה  לעיצוב תעשייתי, חיפוי לאלונקה המספק פרטיות לפצועים במעבר שלהם ממנחת המסוקים לחדר המיון של סורוקה.

כדי לקדם את הרעיונות שלנו לכיוון יישומי פתחתי בסמסטר האחרון קורס בשם "מאבטיפוס לשוק" - שבו סטודנטים/ות מהתואר הראשון לוקחים פרויקטים שבית החולים רוצה לקדם בעקבות בתום הפרויקט המרכזי - והם מביאים אותם למצב של מסמך עבודה אותו ניתן להעביר ליצרנים. בין התוצרים שפותחו הסמסטר ואני מצפה לראות אותם בבית החולים בקרוב - שילוט למצבי חירום וחיפוי אלונקה לילדים במעבר ממחלקות הילדים לחדרי הניתוח״.

באיזו מידה חוויותיהם האישיות של הסטודנטים והסטודנטיות, החיים בתוך המרחב הרפואי, מעצבות את תהליך העבודה שלהם/ן?

״הפרויקט מציע לסטודנטים/ות הזדמנות להיחשף לסביבה מגוונת בסביבה שלרוב אינה מוכרת להם. לצד השהיה בבית החולים ועבודה ישירה עם אוכלוסיות מגוונות מרחבי הנגב, זוכים הסטודנטים/ות בסיורים להכרת האוכלוסיות שונות באזור באר שבע והבנה עמוקה של משתמשי הקצה של כל אחד מהמהלכים שיפותחו בתכנית. העבודה עם קבוצות שונות ועם אנשים ששונים ברקע שלהם מהרקע ממנו מגיעים הסטודנטים/ות, מייצרת הזדמנויות חדשות ומרחיבה את מנעד האפשרויות שנפתח לסטודנטים. בנוסף, עד כה סיימו את הלימודים בבצלאל סטודנטים/ות משני המחזורים הראשונים - ואנחנו רואים בצורה מובהקת כי רבים מאלו שהשתתפו בתכנית ממשיכים וממשיכות גם בחייהם המקצועיים לעבוד במערכת הבריאות״.

סורוקה, כמו מרחבים אזרחיים אחרים, נפגע ישירות ביום חמישי האחרון. האם תוכלי לשתף איך אתם מתמודדים עם העבודה היומיומית בתוך מרחב שהוא גם זירה של חירום?

״שלושת המחזורים האחרונים של הפרויקט נגעו בדרך זו או אחרת במצב החירום שאנו נמצאים בו מאז אוקטובר 2023. עם פרוץ המלחמה פתחנו מעין "חדר מיון" של מעצבים ונתנו מענה לצרכים מידיים של בית החולים. במסגרת הזו עיצבנו חדרי מנוחה ורגיעה לצוותי בית החולים, את חיפוי אלונקת החיילים שהזכרתי ויצירה של פלטפורמה משחקית על מיגוניות חירום שהוצבו בבית החולים לאזורים שאינם ממוגנים (נושא שלצערנו עלה לכותרות השבוע עם פגיעת הטיל האיראני בבית החולים). אפשר היה לראות את הסטודנטים/ות מתמודדים יפה עם המציאות שבה כל הזמן נוחתים מסוקים עם פצועים במנחת של בית החולים והרעש שלהם מלווה את העבודה בכל שעות היממה.

כעבור חודשיים התחילה שנת הלימודים, הגיעו סטודנטיות וסטודנטים חדשים ובאופן טבעי פעלנו איתם להציע פתרונות להתנהלות המיון במצבים של אר"ן (ארוע רב נפגעים). המיקוד היה כדי לתת מענה לסידור המרחבי של הטריאז' ולעגלת הטריאז', לשילוט בחירום ולמענה למשפחות המחפשות את יקיריהן - נושא שעלה בצורה חריפה סביב אסון שבעה באוקטובר ובעיקר סביב משפחות אסון הנובה״. 

כשהסטודיו פגש את עולם השיקום, במיוחד בעומק הטראומה של התקופה האחרונה, מה גיליתם על התפקיד שיכול להיות לעיצוב בתוך תהליך הריפוי?

״בסמסטר האחרון עסקנו בתוצאה של חירום - השיקום וגם כאן התמודדנו עם מציאות קשה מאוד שבה חיילים וצעירים מתמודדים עם פציעה קשה. התוצרים של הסמסטר הזה נעו סביב אביזרים לשיקום עצמי שמאפשרים למאושפזים בבית החולים וגם בבית להתקדם עם תכנית השיקום שלהם בכל שעות היממה, אפליקציה שמאפשרת למטופל לנהל את תהליך השיקום שלו ולעקוב אחריו באמצעות תיעוד ומערכת שמאפשרת למאושפזים במחלקות השיקום לשתף פעולה ולתמוך זה בזה. אפשר היה לראות את הסטודנטים/ות חיים את המציאות הזו ומתגברים על המראות שלעתים היו לא קלים.

בשלושת המקרים, הראנו איך הקשבה ויצירתיות מאפשרות למעצבים ומעצבות לתת מענה לאדם שנמצא בתוך ארוע חירומי. אין ספק שהמערכת הרפואית בסורוקה יודעת לתת מענה רפואי יעיל ומעולה לכל מי שמגיע אליה ואנחנו ראינו את התפקיד שלנו בטיפול בהעצמת האדם ובהקלה על החוויה שהיא קשה במהות שלה, בעיקר בארועי חירום טראומטיים כמו אלה שאנחנו נמצאים בהם מאז ה-7 באוקטובר 2023. העובדה שהיינו שם, בחזית עצמה, ונתנו מענה אמיתי שאף אחד אחר במערכת לא נותן היא מרגשת ומעצימה. במהלך חמשת המחזורים האחרונים הפכנו להיות שותפים לתהליכים השונים - בשיגרה וגם בחירום ואני מאמינה שהיום, לאחר הנזק העצום שנגרם לבית החולים עם הנפילה הישירה של הטיל, נוכל להצטרף למאמצי השיקום בחשיבה על פתרונות זמניים לציבור בדרום עד שבית החולים יחזור לתפקוד, והחשיבה על בית החולים העתידי״.

צוות פרויקט פלורנס:
יוזמת ומנהלת: מיכל איתן, התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי
הצוות המקצועי: עודד גוב, המחלקה לעיצוב תעשייתי, איל עברי, בית הספר לארכיטקטורה ורוני לויט, המחלקה לתקשורת חזותית.