האם קירות יכולים לצלם? | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

האם קירות יכולים לצלם?

פורסם ב
24.5.20
תמונה
7
המכון לארכיטקטורה פורנזית, פנורמה של חדר שהופצץ בפקיסטן בידי הצבא האמריקאי ב-2012, עם סימני רסס ומסלול חדירת הטיל

החדר שבתמונה הורכב על ידי פירוק של סרטון וידאו חובבני, שצולם בחשאי בחדר לאחר שהופצץ בצפון פקיסטן בידי רחפן צבאי אמריקאי. סרטון הווידיאו הוגנב למערב, בתקופה בה הצבא האמריקאי הסתיר את שיטת חיסולי הרחפנים שלו. התמונה הורכבה במכון לארכיטקטורה פורנזית בלונדון – מרכז מחקר אזרחי שמפתח כלים טכנולוגיים חדשניים לבחינת פגיעות בזכויות אדם ולשם הכנת עדויות משפטיות שייסעו לנפגעים חסרי הגנה.

המונח 'פורנזי', שניתן לתרגם כ'זיהוי פלילי', מגיע במקור מלטינית ופירושו הוא 'לפני הפורום' – שהיה בעבר זירת ההתכנסות של אזרחי המדינה. תפקיד ה'פורנזי' היה להציג עדויות בפני הפורום של האזרחים. ואכן, חברי הסוכנות מייצרים עדויות חזותיות שניתן יהיה להציגן בפני פורומים משפטיים, אך גם ציבוריים, כגון מוזיאונים. בזמן שלמדינות, צבאות ומשטרות יש כלים רבי עצמה המשמשים אותם לא פעם להשליט את המדיניות שלהם, חברי המכון מבקשים לפתח כלים שיציגו עדויות לטובת אזרחים חסרי ישע שנפגעו על ידי המדינה, הצבא והמשטרה אך אין להם את הכוח והאמצעים לעמוד מול השלטונות.

במקרה שלפנינו, חוקרי המכון לארכיטקטורה פורנזית פרקו את סרטון הווידאו הקצר לפריימים בודדים ואז יצרו מהם תצלום פנורמי. בעזרת התצלומים חישבו במכון את נתיב הטיל, מיפו את סימני הרסס שהותירה ההפצצה על הקירות ואז גילו שבאזור מסוים אין סימנים. כשתחמו החוקרים את האזור בקו, הם קיבלו צורה של בני אדם שכנראה נכחו בחדר ברגע הפיצוץ. האנשים האלו ספגו את הרסס בגופם וכך הטביעו את דמותם על הקיר. החדר המופצץ הפך למעין "קמרה-אובסקורה" – חדר/מצלמה. כלומר, מצלמת הווידאו צילמה חדר/קיר שבעצמו הפך למעין "מצלמה" שרשמה את רגע הפיצוץ (מקור השם camera הוא "חדר" בלטינית). בצורה זו, הם גילו את סוג הפצצה שהטילו שם האמריקאיים ואסטרטגיית ההפצצה ויצרו עדות והוכחה לאזרחים שנפגעו, למרות ההכחשה של הממשל האמריקאי על סוג כזה של הפצצות.

איזה מין "צילום" התחולל פה? מה ניתן ללמוד ממנו על תיעוד בעידן הנוכחי? החקירה הפורנזית, אטען, מאפשרת לנו לחשוב על חפצים שונים כסוג של צילום, אך בו בזמן נעזרת במצלמות ממשיות כדי להראות לנו את התמונות. המקרה הזה מציג לנו גם כי לתרבות החזותית יש את הכוח לייצר ביקורת, לעזור לחסרי היכולת ולגלות את מה שהשלטונות ובעלי הכוח מנסים להסתיר מאיתנו.  
(ראו את התחקיר בקישור הבא >>

במחלקה לתרבות חזותית וחומרית נבדוק מקרי מבחן היסטוריים ועכשוויים של שימוש בצילום כדוקומנט וכעדות: מתצלומי עיתונות, אייקוניים ועד פרויקטים אקטיביסטיים, מתמונות טלסקופיות של בסיסים סודיים ועד לתצלומי טלפון סלולרי מטושטשים ומפוקסלים, מה-Blue Marble ועד Google Earth, מתצלומי משטרה מהמאה ה-19 ועד לחקירות פורנזיות עכשוויות. נלמד מה הופך תצלומים מסוימים לדוקומנטים? איזו "תמונת עולם" הם בונים? כיצד טכנולוגיות שונות מערערות ומתקפות את כוחם של תצלומים כעדות? מה ניתן לראות ומה מוסתר על ידי המצלמה?

רועי בושי
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית