קווים לדמותו של המטבח בארץ ישראל

בזום. מזון הוא בראש ובראשונה צורך ביולוגי, אבל מה שאנחנו אוכלים, בוחרים לאכול או משתוקקים לאכול מגדיר את זהותנו ומסמל השתייכות מגדרית, מעמדית, דתית וקהילתית. בעידן הרשתות החברתיות הפכו כתיבה על מזון וצילומו לאחד האמצעים הפופולריים ביותר לצבירת הון סמלי ולביטוי ידע וכוח, ומה שנכון לגבי העולם כולו נכון ביתר שאת בישראל. בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל היה השיח הקולינרי כמעט בגדר טאבו. האתוס החלוצי ותהליכים פוליטיים-כלכליים שעיצבו את ראשיתה של החברה הישראלית הכתיבו גישה של הסתפקות במועט ויחס אמביוולנטי לתרבות הפנאי ולתענוגות החיים. היום אנחנו מדברים על אוכל ללא הפסקה, העיסוק במזון הפך לחלק מהזירה התרבותית והמטבח הישראלי הפך לכלי שיווקי ולאמצעי לשיפור התדמית הישראלית בעולם. אבל מה זה בעצם מטבח ישראלי? מדוע אנחנו חשים בצורך להגדיר מטבח לאומי? כיצד משפיע מרחב גיאוגרפי על עיצוב תרבות מטבח? והאם יש משמעות למטבח מקומי בעולם גלובלי ובחברת מהגרים? במהלך הקורס נכיר מושגי מפתח של השיח הקולינרי וננסה להרכיב יחד, ברמה התיאורטית והחזותית, רשימה של מאכלים שנכנסו לקאנון הישראלי. הקורס יכלול הרצאות ומפגשים עם שפים, יצרני אוכל ואלכוהול, מעצבים ואמנים.