סטודיו: הקול הייחודי

במשך שנים ראו בתי ספר לאמנות בעולם את המשימה החינוכית שלהם בחשיפה ובטיפוח ה״קול הייחודי״ של הסטודנט/ית, האמן/ית לעתיד. אולם בשנים האחרונות נדמה שהמעמד החינוכי והתרבותי של ה"ייחודי" נמצא בנסיגה. קשה לפספס את הנטייה הנוכחית באמנות של יוצרים/ות צעירים/ות להתרחקות מקצוות אסתטיים, ומיחסי צפייה מאתגרים ומעוררי מחלוקת. נדמה ש״הייחודי״ כערך, בצדק או שלא בצדק, נתפס ברגישות המוסרית של רבים היום, משמאל ומימין, כמה שמשרת אינדיבידואליזם אנוכי, פרובינציאלי, פריבילגי, מתנשא, מנותק, בדלני ומפלה. מנגד, ישנה תפיסה הרואה את החשיבות של ״הייחודי״ בכך שהוא אינו מוחזק מבחוץ, שהוא ארעי, בן חלוף, אבל שאין לו תחליף, שהוא אינו בר המרה, שהופעתו קצרה, ודווקא בשל סיבה זו לא ניתן להשתוות אליו, והוא אינו ניתן להשוואה לשום טובין אחר.

המפגשים בקורס יתחלקו בין הרצאות ודיונים בכיתה לבין הצגה של תערוכות. כל תערוכה תזכה לשיחה קבוצתית באורך של שעה וחצי, ללא התערבות היוצר/ת. תפקיד השיחה הוא להאריך עד למקסימום את האירוע של המפגש עם התערוכה וההתבוננות בה, במטרה להאיר את הנפח שלה כולו. לצורך כך נשים בצד את הסחות הדעת של השיפוטים האישיים שלנו (אני אוהב! אני מעדיף!) לטובת צפייה קולקטיבית, אחראית ונדיבה. צפייה ללא מצמוץ. בעיניים של הקורס תשומת לב מלאה לכל בחירה חשובה יותר ממחמאות, הצלפות, והצעות לשיפור.