בְּשׂוֹרוֹת

تبشيرات Gospels

12.12.24 - 1.2.25

מציגות/ים: אריאל הכהן ושרון פוליאקין

אוצר: פרופ' דור גז
אוצר משנה: ברק רובין
עריכה לשונית: ירון דוד
תרגום ערבית: ז'נאן בסול
תרגום אנגלית: קרן צ'רניק

התערוכה הזוגית ׳בשורות׳ נרקמה במהלך למעלה משנה בעבודה משותפת של שני האמנים אריאל הכהן ושרון פוליאקין. התערוכה מבוססת על דיאלוג מתמשך ועל החלפת רעיונות, בתהליך שכלל שפע סקיצות ומעבר דינמי בין מדיומים שונים – ציור, פיסול וצילום – בתגובה לאסונות הרבים שפקדו את האזור בשנה החולפת. נקודת המוצא המשותפת לשני האמנים היא מבנה השובך של יונות הדואר, ששרד ללא פגע בכפר עזה לאחר אירועי השבעה באוקטובר. 

היונה – סמל טעון בהקשרים תרבותיים מקומיים ואזוריים – שימשה בעידנים של מלחמה כשליחת דואר וכאמצעי תקשורת. לעיתים היא נשאה על רגלה בשורה טובה ולעיתים חדשות על אסון, כשליחה של תקווה וייאוש גם יחד. בתודעה האנושית היונה הפכה לסמל של שליח אילם המתבונן על אירועים חשובים, לעיתים קטסטרופליים, ללא מודעוּת למשמעותם. כך התעצב הדימוי של היונה כסמן של מה שהיא נושאת: כאב, זיכרון, ימי שלום ועתות מלחמה.

התערוכה גם משקפת את החיבורים הרבים שבין אבלוּת ליופי, ונושא ההיעדרות נמתח כחוט השני בין העבודות השונות. אצל שני האמנים מה שנותר הופך טעון, מתגבש ליסוד ולסמל, בדומה לערב רב של אנדרטאות פיסוליות – אם באמצעות חומרים ממשיים ואם דרך בניית קולאז'ים דיגיטליים המורכבים משכבות של תצלומים מקוריים.

כותרת התערוכה משקפת מצב תודעתי מתמשך ומייסר של ציפייה – המתנה למשב כנפיים או להמהום של יונה קרבה. אפשר לזהות במסגרת התערוכה את דימוי היונה בדרכים שונות ואולי לחוש את זכר הדברים שהיא הותירה אחריה. ואולם, היונה תמיד מופיעה באופן חמקמק ולא מלא. היא נעדרת מהמרחב החזותי, מופיעה כאורחת לרגע ובהרף עין נעלמת, מותירה את הצופים במצב של חיפוש מתמיד אחר הבשורות שהיא נושאת.

לטקסט התערוכה המלא לחצו