סמינר- נגד ארכיטקטורה

״האם צריך לתלות את הארכיטקטים?״ שואלת כותרת ספרו של הארכיטקט והמבקר הצרפתי פיליפ טרטיאק מ-2001. המחבר מזדרז להשיב כבר בעמוד הראשון של הספר: ״כן, בהחלט!״

טרטיאק סוקר בספרו חצי מאה של ארכיטקטורה בצרפת ומחוצה לה ומוצא בה בעיקר עליבות ובינוניות, גיחוך וטיפשות, חמדנות וגחמנות, יהירות ויומרנות. עשור אחרי עשור, גל אחרי גל, אופנה אחרי אופנה, ללא אבחנה בין סגנון, דוקטרינה או תיאוריה, הארכיטקטורה של זמננו, טוען טרטיאק, היא רצף אחד ארוך ובלתי נגמר של טעויות, כישלונות ותאונות. אמנם זהו מפעלה של חברה שלמה, ואפשר בהחלט להאשים את המגלומניה של ראשי הערים והפוליטיקאים, את השחיתות של הפקידים, את החמדנות של היזמים, את הבורות של הלקוחות, את השמרנות והקונפורמיזם של הקהל הרחב, אבל גם, ללא ספק, את הארכיטקטים עצמם. ובשונה מראשי הערים והפוליטיקאים, מהפקידים, מהלקוחות ומהקהל הרחב, לארכיטקטים קשה הרבה יותר לסלוח. הם, עם הבגדים השחורים שלהם, עם הסיגרים שלהם ובעיקר עם הדיבור והטקסטים שלהם, מבטיחים לנו שוב ושוב גדולות ונצורות, הרים וגבעות, גני עדן עלי אדמות. לעתים קרובות מדי, אומר טרטיאק, ההבטחות הגדולות של הארכיטקטורה נגמרות בפיאסקו מהדהד.

ההתנגדות לארכיטקטורה אינה דבר חדש. עוד במאה הראשונה לספירת הנוצרים כותב סנקה, הפילוסוף הרומאי לחברו לוציליוס, משורר ופילוסוף שהיה מושל סיציליה, שאולי היה בכלל עדיף בלי הארכיטקטורה. ״החיים הם מתנת אלהים,״ הוא כותב, ״אבל החיים הנכונים – מתנת הפילוסופיה.״ אם כך הוא אכן הדבר, הרי שהארכיטקטורה, הנוטה בדרך כלל להצגה לראווה של מותרות ולבזבוז של אמצעים ומשאבים, כלל אינה יכולה להיחשב כהתפתחות של הפילוסופיה לקראת החיים הנכונים. מה הטעם בכל המותרות? סנקה התגעגע לדיוגנס ״שראה נער שותה מים מתוך ידו הכפופה ותיכף הוציא את כוסו מאמתחתו ושבר אותה וחירף את עצמו: טיפש שכמוני נשא עמו כלי כזה ללא צורך!״ מכאן שבהחלט ״אפשר לדור גם בלי אבני שיש וחרושת עצים יקרה, ללבוש בגדים בלי צורך למסחר המשי,״ סנקה מפרט לחברו את כל הפיצ׳רים המגוחכים של ארכיטקטורת התקופה, ״לזרוק למעלה דרך צנורות נסתרים את הכרכום (בושם – ש.ר) ואיך למלאות וגם להריק פתאום מזרקי מים כבירים ואיך לעשות סיפון מתנועע מעל לחדר המשתאות כדי שיראו היושבים צורות מתחלפות בכל רגע״.

״לא הפילוסופיה המציאה את הבניינים הרמים בעליות זו למעלה מזו ואת השכונות המתנשאות בגאווה מעל לשאר העיר,״ טועו סנקה ושואל את חברו: ״הכי תאמר שהפילוסופיה לימדה אותנו להשתמש במנעול ומפתח? ...הכי היא בנתה את הבתים הרמים עם גגיהם הגבוהים המסוכנים ליושבי העיר? הכי אין די למצוא מחסה בדירה פשוטה ומעון טבעי בלי מעשי־אמנות מכבידים?״

התשובה לכך היא פשוטה: לא הפילוסופיה המציאה את כל אלה, ״את כל אלה המציאה העורמה, לא החוכמה ... האמינה לי, הדורות המאושרים היו קודם שבאו הארדיכלים לעולם.״