אסונות בכף ידינו

אנו חיות וחיים בעידן של ריבוי משברים מצטברים: שבר פוליטי, אסון סביבתי, שיתוק מוסדי ושחיקת אידיאלים דמוקרטיים, המצטלבים ומגבירים אלו את אלו. אלו הן ״אקולוגיות משבר גלובליות": מרחבים חדשים שאינם גיאוגרפיים בלבד, בהם משברים פוליטיים, סביבתיים ואישיים מתנהלים דרך אותה תשתית טכנולגית, המונחת דרך קבע בכף ידינו.  בגלילה מקרית בטלפון אנו עלולות להיחשף לאירועי קיצון אקלימיים כמו שריפות בלוס אנג'לס או שיטפונות בבנגלדש, לצילומי תקיפה שצולמו מתא טייס, ולתיעוד אזרחי מן הקרקע של תוצאותיה. בתוך מערך היחסים הסבוך בין דימוי, גוף ודאטא אנו במשבר תמידי: מערכות העצבים שלנו נמצאות כבר מזמן במצב חירום, אזעקות עולות ויורדות של גירוי יתר ודעיכה. איך נראים אסונות מכף היד? אילו דימויים מופיעים מול עינינו ממש לפני שנרדמנו? מי הפיק אותם, עבור מי, ובאילו אופנים הם משפיעים על החושים, מפעילים רגשות ומשנים את האופן שבו אנו תופסות ותופסים מושגים כמו משבר, יחסים או הסכמה?

דרך קריאה ודיון בפרויקטים עכשוויים מעולמות האמנות, העיצוב והמדיה, נבחן את תרבות הדימוי בעידן של ריבוי משברים — עידן שבו אוטומציה ומכונות לומדות מגדירות סדר יום עולמי, ובו גוף ודימוי מחווטים יחד במערך פוליטי-טכנולוגי חדש. נעסוק במושגים כמו "דימויי רפאים"(הארון פארוקי), ״דימוי פורנזי״ (אייל וייצמן),"הדימוי האופרטיבי" (יוסי פאריקה), "הדימוי האכזר" (אורייב טוקאן) ו"הדימוי הנבזי" (היטו שטיירל). נקרא גם טקסטים של ג'ורג'יו אגמבן, סוזן סונטאג, אנדרה לאפקי, טרלטון גילספי, לואיס אמור, בנג׳מין בראטון, אנדי מרטין, אשיל מבמבה ואחרות.ים. לצד זאת, נצפה וננתח יצירות חזותיות ופרפורמטיביות של יוצרים כמו טרוור פרגלן, ארקדי זיידיס, היטו שטיירל, ג׳יזל ביגולמן, תומס הירשהורן, קייט קרופורד וולאדן יולר ואחרות/ים. באמצעות בחינת אסטרטגיות אמנותיות ועיצוביות המציעות מבטים ביקורתיים על משטרי תיעוד, תרגום וייצוג, נתמקד באפשרויות להתנגדות חזותית בתוך סביבה שבה כמעט כל דבר ניתן לקידוד – וכל משבר מתורגם לגלילה אינסופית אל תוך הלילה.