יש אבנים עם לב אדם או: דבר אל העצים ואל האבנים

הקורס נוקט בגישה מחקרית מולטימודאלית הנעה בציר שבין האקטואלי והפואטי. במישור התיאורטי נשען הקורס על תיאוריות עכשוויות בתרבות חומרית ועל פנומנולוגיה ספקולטיבית (speculative/alien phenomenology) ואונטולוגיה מוכוונת אובייקטים (Object Oriented Ontology), ועל המתח בין הומניזם ופוסט הומניזם. בציר המעשי הקורס משלב בין אמנות - מחקר להתערבות site specific, ועבודה מבוססת Ready made, מחקר משדה הארכיטקטורה ועיצוב אורבני, ועיצוב - בפרט עיצוב ספקולטיבי, storytelling ועיצוב אינטראקציה מבוסס בינה מלאכותית. 

הקורס נפתח בכך שכל סטודנט/ית בוחר/ת אבן מהמרחב הירושלמי ומביא/ה / מתעד/ת את האבן ואת המקום שבו היא נמצאת / ממנו נלקחה. בשלב השני מחולקים הסטודנטים/ות לשלשות, ובמסגרת זו ממפים את ההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים של כל אבן ושל מקבץ האבנים שליקטו. על מצע זה מבצעים הסטודנטים/ות סדרת פעולות אמנותיות ועיצוביות שבמרכזן אפיון ספקולטיבי ונראטיבי - סדנת הצבה (בחינת הקשר מרחבי), סדנת בריאת עולם ונקודת מבט (בשילוב מחוללי דימויים) וסדנת עיצוב שיחה. סדנת עיצוב השיחה, הכוללת הקניית מיומנויות של אפיון צ׳טבוט ייחודי ועבודה עם כלי text to speech מבוססי בינה מלאכותית, מהווה תשתית לפיתוח הפרויקט המסכם שבו האבנים ״משוחחות״ זו עם זו. התוצר של השיחה יכול להיות הצבה הכוללת physical computing בסיסי, ספר או סרט (לרבות אנימציה). בגיבוש התוצרים יבואו לידי ביטוי החוזקות והתפיסות הדיסציפלינריות השונות, אשר יעמדו בעצמן בשיח בגיבוש המשותף של אופי הפרויקט של כל צות. 

מופרכותה המוצהרת של הפעולה המגולמת במימרה ״דבר אל האבנים״, מנתבת את המהלך אל איזורי הפואטיקה והבדיון. האבנים בקורס מהוות ״שלישי״ מתווך, המאפשר לקיים שיחה שהיא בה בעת אישית וחיצונית למשתתפים, אמצעי זה של הרחקה נועד למקם את השיח במרחב מוגן  ולאפשר הרחבה של אפשרויות הביטוי סביב המימדים החברתיים והפוליטיים של העיר ירושלים, המשתקפים באבניה.