פנים אחרות - המאוים החזותי ביצירתו של עגנון

יצירתו של עגנון היא זירת מאבק בין הכוחות הבונים והיצרים האפלים ששחררה המודרנה לבין שאריות ההתגלות והאמונה. עגנון המציא לשון חדשה המערערת את ההפרדה בין חול לקודש, שיש בה מתח בין הזרה ותשוקה לעולם הסמלים היהודי, תוך חצית גבולות בין המרחב והלשון, הדימוי והמשמעות, ועמידה על הסתירות העמוקות של הפרויקט הציוני. בסמינר נבקש לעמוד על המאוים החזותי (חרדת הכתב, כפילות מאיימת וקללתן של אותיות)  החוזר בסיפוריו ועל הלא-מודע לצורותיו השונות הרודף את הדמויות. נעמוד על השימוש המיוחד בלשון הקודש והמדרש, החסידות והקבלה כמו גם זיקתו לפרנץ קפקא ולסופרים מודרניסטיים אחרים. נבחין בעבודת הזיכרון המתרחשת בתוך הנרטיב ונעמוד על האופן בו מתגלגלת הקדושה אל חפצים ואובייקטים של היומיום. נקרא מבחר מיצירותיו ונעמוד על דרכי הפרשנות כמו גם על מקורות ההשראה השונים מהם בנה את סיפורי המעשה.