מחקר כשיגעון, כתיבה כהתמכרות, מבט כחרדה: קריאה במישל פוקו

השנה אנו מציינים 100 שנה להולדתו של מישל פוקו, אחד ההוגים המשפיעים ביותר על מדעי האדם והתיאוריה הביקורתית בחמישים השנים האחרונות. למרות העיסוק הרב בדמותו ובכתביו, דומה שהרגע הנוכחי, על המשבריות והברוטליות שלו, מזמינים ואולי מחייבים קריאה חוזרת בפוקו ושונה במקצת. בסמינר נתמקד באותם חלקים פחות מובנים ומוכרים בכתיבתו – זיקתו לפסיכיאטריה האקזיסטנציאלית של לודוויג בינסוונגר, עיסוקו במשחקי הלשון של ריימונד רוסל, מקרי מבחן היסטוריים של סטייה כגון פייר ריבייר והרקולין ברבין, ניתוחן של יצירות אמנות של גויה, ולאסקז, מגריט ועוד. בעקבות הקריאות הללו נבקש להציע מבט אחר על פוקו ומפעלו הביקורתי, לא רק כביקורת מנגנוני המשטור והמשמוע של המודרנה, אלא כבחינה של מצבי סובייקט, צורות קיום וחיים – מודחקות ולעתים טרנסגרסיביות -  שאינן נענות לתביעותיהם.