מה משמעותו של הצבע הלבן?

פורסם ב
16.5.21

כמו צבעים רבים אחרים, גם לבן הוא בעל משמעויות רבות וסותרות בהתאם לתרבות בה הוא מתקיים. הלבן הוא סמל לשלום (יונת השלום), לקדושה (רוח הקודש בנצרות מיוצגת כיונה לבנה), סמל לטוהר ותמימות (שמלת כלה), אך גם סמל לכניעה (דגל לבן). הלבן מתקשר לניקיון, היגיינה וסטריליות (חלוק רופא) אך גם לעליונות גזעית ומרכיב חשוב בשיח הפוסט-קולוניאלי בעקבות ספרו של פראנץ פאנון, "עור שחור, מסיכות לבנות", וכחלק מאותה עליונות הוא גם סמל לעבירות בשוק ההון (צווארון לבן). בהודו הלבן הוא סמל לאבל כי האדם שאיבד/ה את יקירו/תו אבדו לו/ה צבעיו/ה. 

על הספקטרום הוא מתואר כצבע א-כרומטי (חסר צבע), אך למעשה הוא שילוב של "כל הצבעים". המעצב היפני קניה הארה הקדיש ספר שלם לצבע לבן וטען שמאחר וזהו "צבע שבורח מצבע", הרי שהוא מעדיף להסביר אותו דרך מימדים שאינם עוסקים בצבע. ללבן, הוא אומר, יש גם מימד חומרי (הוא רקע המאפשר נראות של צבעים אחרים) ומימד קונספטואלי (הוא מכיל רעיונות מופשטים כמו ריק או אפס אבסולוטי) אך בעיקר, אומר הארה, הוא מעניק לנו הרגשה מיוחדת.

בשביל להסביר את ההרגשה שמעניק לנו הצבע הלבן הוא מזכיר את המושג היפני המסורתי ׳kizen׳ שמתאר את הרגע שלפני שמשהו קורה. רגע שיש בו רמז ופוטנציאל להתרחשות של פעולה. מושג זה צמח מרעיונות זן בודהיסטים אודות המושג "ריק". ריק, על פי הזן בודהיזם, אין פירושו “שום דבר” או “חוסר אנרגיה”, אלא מצביע על מצב (פיזי או תודעתי) אשר ככל הנראה יתמלא בתוכן בעתיד. אם ניקח לדוגמה קערה, הרי גם כשהיא ריקה היא אינה חסרת ערך, כיוון שהיא נמצאת במצב ביניים, במצב של המתנה לתוכן שימלא אותה. כך גם הדף הלבן הריק מזמין את הצופה להפקיד בו את מחשבותיו ורעיונותיו. כלומר, בדומה לחלל הריק שהוא גם ריק וגם בעל משמעות, הרי שכוחו של הלבן נובע מזה שהוא חסר מסר אך בו זמנית בעל משמעות. הלבן, בשביל הארה, הוא צבעו של ה-׳kizen׳. 

מושג נוסף שהגיע ממסורת הזן בודהיזם ועוזר להארה להסביר את הצבע הלבן, הוא המושג היפני ׳ma׳ שמתאר את החלל והחיוניות של הריק שנמצא בין אלמנטים. כך לדוגמה, מה שחשוב לנו בחלון הוא החלק הריק שבו. גם באגרטל פרחים, החלק השימושי הוא החלל הריק. חללים אלו, שהם בין לבין (ומתמלאים בלבן כאשר הם מופיעים בצורה חומרית), הם חיוניים ומשמעותיים. כך לדוגמה, החללים הלבנים שבין האותיות הם שיוצרים את היכולת לקרוא. החלל הריק במסורת הבודהיסטית הוא סימבול לרעיון שהכוח המניע את הפעילות האנושית הוא הבלתי נראה והבלתי מוחשי. באופן דומה, גם חוסר הצבע של הלבן, אומר הארה, מעניק לו כוח. 

תמונה
קזמיר מלביץ', קומפוזיציה סופרמטיסטית: לבן על לבן, 1918

שתי יצירות מופת רדיקאליות מתולדות האמנות והעיצוב האירופאי מבהירות כי רעיונותיו של הארה תופסים גם מחוץ לארכיפלג היפני. הראשונה היא הציור "לבן על לבן" של קזמיר מלביץ' מ-1918. מלביץ' צייר ריבוע לבן על קנבס לבן בניסיון להגיע לדרגת האפס של האמנות. הלבן של מלביץ' מסמל אינסוף, תחושה טהורה של אוטופיה וריחוף. זהו ציור המכיל מידע חזותי דל, אך מזמין אותנו להעניק לו משמעויות.

תמונה
ריצ'רד המילטון, החיפושיות (האלבום הלבן), 1968

עבודה אחרת היא עיצוב עטיפת "האלבום הלבן" של להקת החיפושיות שיצא בשנת 1968. עיצוב האלבום היה צריך להתחרות בהצלחה הגדולה של האלבום "להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" שיצא כשנה לפניו ותואר כ"רגע מכריע בתולדות הציוויליזציה המערבית". המעצב ריצ'רד המילטון החליט, כתגובה לצבעוניות המתפרצת של "סרג'נט פפר", להשאיר את העטיפה ריקה. העטיפה הפכה את אלבום הפופ לאמנות מינימליסטית, מושגית ומופשטת. בהתאם לאסטרטגיה האמנותית, כל אלבום היה ממוספר ובכך הפך את היצירה ההמונית למהדורה מוגבלת, ולכן ייחודית. העיצוב הזמין את הצופים לדמיין את הלהקה על העטיפה כפי שהיה נהוג בעיצוב עטיפות תקליטים בעת ההיא.


פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית.