מהו עיצוב סופר-נורמל?

המחשבה על סוגת עיצוב חדשה בשם סופר נורמל החלה כאשר המעצב היפני פוקאסאווה נאוטו עיצב כסאות לתערוכת הרהיטים במילאנו. כאשר הגיע לתערוכה התברר שהאוצרים לא שמו את הכיסאות בתצוגה, אלא ככיסאות ״רגילים״ שהמבקרות והמבקרים יכולים לשבת עליהם כדי לנוח. הוא כמובן היה מאוד מאוכזב, אבל חברו המעצב הבריטי ג'ספר מוריסון התקשר אליו ושיבח אותו על עיצוב שהוא כל כך נורמלי, מעודן ופשוט שאפשר להכתירו בתואר סופר-נורמל.

מאז החלו השניים לאפיין את סוגת העיצוב הזאת דרך חפצים בשימוש יומיומי אשר מעוצבים בצורה פשוטה, כמו כוס זכוכית רגילה, פותחן בקבוקים גנרי או מסננת פשוטה. הם אספו מוצרים שונים שאין בהם גימיקים, פאתוס או מסכות של מיתוג. חפצים שעוצבו לא פעם על-ידי מעצב אנונימי ולכן אינם מכילים את האגו או ההבעה המיוחדת של אישיות המעצב.ת. 
סוג זה של מוצרים, חשבו פוקאסאווה וג'ספר, מציגים את המהפך שעבר על תחום העיצוב עקב תרבות הצריכה. תחת הערכים של תרבות הצריכה, הפך העיצוב שם נרדף לסטיילינג, לחפצים דקורטיביים, יקרים ולא פעם מיותרים כמו כיסא קונספטואלי או נעלי עקב זוהרות. חפצים אלו מתחרים זה בנראות של זה ובמי מייצר ערך בידול חזק יותר. כתוצאה, נתפס לעיתים קרובות העיצוב כפונה ללקוחות מפונקים במדינות מפותחות, ולא פעם נראה כתחבולה שיווקית שמפתה אותנו לרכוש דברים בעלי ערך מפוקפק. חפצים שעוד מעט ימאסו עלינו ונזרוק אותם יחד עם שאר המוצרים שהורסים את האקולוגיה שלנו. תחת הכוח של תרבות הצריכה, כל מה שהוא פשוט או נורמלי נדחק לשוליים וכל מה שהוא מיוחד עולה לכותרות ואפילו עיצוב מינימליסטי הופך להיות יהיר וצעקני. פוקאסאווה מסביר שסופר-נורמל אינו מינימליזם אלא עיצוב שנועד לנקות את החיים שלנו ולהחזיר אותנו להעריך את הנורמלי והפשוט.

סופר-נורמל היא לכן סוגה עיצובית שמציגה את המהות של הדברים, והסגנון שלה יכול להיות מוגדר כמשוחרר מהגישה ששמה דגש על היופי והאסתטיקה בשדה העיצוב. מדובר באובייקטים שאינם מתאמצים, אינם מתחנפים למשתמש ולא מייצרים פטיש. בניגוד לאובייקטים העכשוויים המעוצבים בצורה שמציגה נוכחות וזהות מסוימת, האובייקטים של הסופר-נורמל מתאפיינים ומוגדרים על ידי ההעדר. לאובייקטים האלו אין סגנון או זהות של חברה, של קבוצת אנשים, של מותג או של לאום. למוצרים האלו אין גם מקוריות או משהו שמשאיר רושם. אלו אובייקטים שמבוססים על אמביוולנטיות מכוונת, שכן חוסר התכונות של המוצר מבטל לא פעם את הנוכחות שלו ואת משמעותו. כלומר, למרות שאלו אובייקטים שאנו משתמשים בהם באופן יום-יומי, הנוכחות שלהם כמעט ואינה מורגשת או שהם אינם נתפסים על ידנו כאובייקטים מעוצבים. המוצרים מסוגה זו מגשרים בין המונח ״עיצוב״, שנהוג לפרש אותו כמשהו שנועד להציג חדשנות, יופי ויוצא דופן, למונח נורמלי. לכן אומר פוקאסאווה כי סופר-נורמל הוא החלק של העיצוב ושל המוצר שאנחנו מתעלמים ממנו כאשר אנחנו אומרים או חושבים כיום על המונח ״עיצוב״. פוקאסווה וג'ספר הפנו את מבטנו לכך שאובייקטים מסוג זה שאינם ״מעוצבים״ הם לא מכוערים או מייצגים אנטי-סגנון אלא פשוט נורמליים.

עם זאת, מדובר באובייקטים שיש לנו קשר ריגשי חזק איתם כיוון שאלו אובייקטים שנמצאים בסביבה שלנו בשימוש יום-יומי וגורמים לנו להרגיש בבית. סוג זה של אסתטיקה הולך מעבר לראיה ונחווה דרך חוש המישוש, שכן מדובר בחפצים שאנו נוגעים בהם יום-יום והם פונים אלינו ומעוררים אותנו בדרך אחרת. מוריסון טוען שמדובר בסוג חדש של מודל יופי, שכן אין זה יופי שמובן באופן מיידי אלא כזה שמכיל רבדים של יופי שנוצרו בצורה לא מודעת של שימוש. כלומר, השימוש באובייקט כזה הוא שבונה ומעניק הרגשה של נוחות ביתית, לעיתים דרך המגע ולא דרך האסתטיקה והצורה הראשונית.

מסובך מאוד לעצב אובייקטים ללא זהות או כאלו שאינם פונים לחוש הראיה, אבל יש חברה יפנית בשם מוג'י (Muji) שלקחה על עצמה את המשימה ומעצבת מוצרים פשוטים. פוקאסאווה שמעצב לחברה, מסביר כי המעצבים של מוג'י עוברים את תהליך העיצוב והייצור של המוצר באופן רגיל, אך עוצרים את תהליך הייצור שלב אחד לפני סוף התהליך, כלומר לפני שמוסיפים למוצר דקורציה או סטיילינג, ובצורה זו מייצרים מוצרי בסיס, נקיים וסופר-נורמליים. 

פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל