תוצר, מוצר, יצירה: על המעשה האמנותי והפוליטי בעידן ההאצה הטכנולוגית

מן השורש י.צ.ר בעברית נגזרים שלושה סוגים מובחנים של מושאים: תוצר, מוצר ויצירה. נגזרת נוספת מאותו השורש הינו היצר, אותו דחף אנושי יסודי, שהעסיק רבים בחזקת מפתח למהותה של החיה האנושית. להבחנות אלה זיקה מורכבת לסדרה הבחנות שאנחנו יורשים מן הפילוסופיה היוונית (טכנה, פואזיס, פרקסיס), אשר מקפלת בחובה הבחנות יסוד באשר לטיבה וסוגיה של הפעולה האנושית, בין המעשה הטכני, מעשה האמנות והמעשה הפוליטי, ויחסה של פעולה זו לעולם הטבע. אולם את העידן הנוכחי ניתן לאפיין באמצעות הערעור העכשווי ואף הפרימה של הגבול המפריד בין שלושת המושאים המוזכרים למעלה, מגמה שמורגשת בעוצמה רבה בשדה האמנות: ההבחנה בין תוצרי הטבע ומעשי ידי אדם (אנתרופוקן, אונטולוגיה מוכוונת אובייקטים), ההבחנה בין תוצר בעל ערך שימושי ובין יצירת אמנות (הגבול שבין אמנות ועיצוב, אמנות ומלאכה) וההבחנה בין יצירה בעלת מאפיינים אמנותיים ובין מוצרי צריכה, כמו גם הערעור על הגבול שבין תהליך היצירה ובין תוצאתו, התוצר האומנותי.

בסמינר נעסוק במושגי היסוד הללו של האונטולוגיה והאסתטיקה לאור התפתחויות דרמטיות של העת הזו בעזרת טקסטים מן המסורת הפילוסופית, טקסטים בפילוסופיה של האמנות, הטכנולוגיה, העיצוב,האנתרופולוגיה של יצורים לא אנושיים ודברים והפסיכואנליזה, ונבחן מושאי-תווך (מדיה) אשר חוצים באופן מעניין מבחינה תיאורטית את הגבולות המושאיים/מושגיים. בפרט נתעניין בסמינר באופן שבו פיתוחים טכנולוגיים ורעיוניים עכשוויים כמו בינה מלאכותית מערערים על ההבחנה שבין יצירת אמנות ובין אובייקט טכני: מדענים ומהנדסים שואפים היום בגלוי ובמפורש לייצר מושאים שאינם מובנים ליוצריהם, ודומים בכך להגדרה הרומנטית של יצירת האמנות (תיזת ה״גאון״) הרבה יותר מאשר הם דומים להבנה השגורה של עשייה טכנית-מדעית המבוססת על הבנה מכנסיטית. לא רק מבנה ההכרה המכניסטי מתגלה כמודל לא הולם לתיאור העשייה המדעית והטכנולוגית, כך גם רעיון השליטה התועלתנית בטבע: בחזית ההתפתחות הטכנולוגית-מדעית ניצב היום ניסיון מפורש ליצור תופעות שחורגות מן ההבנה והשליטה האנושיים. מהו, אם כן, הדחף המניע התפתחות טכנולוגית? מדוע זהו תהליך שנתון בהאצה? כיצד להסביר את האחיזה הנפשית שיש לטכני עלינו – האימה, התקווה, התשוקה ותחושת הגורל המשונה שהוא מביא עימו? נעמוד על הזיקה שבין מגמה טכנית-מדעית זו להתפתחויות פוליטיות וחברתיות עכשוויות: עלייתה של פוליטיקה של המגונה, עידן חוסר האמון במוסדות, המלאכותי והממשי.