לקרוא את העיר: חומר, ארכיטקטורה ומורשת אורבנית בירושלים

דמותה של ירושלים ויופיה היו לשם דבר מקדמת דנא. קדושתה וחשיבותה הניעו מאז ומתמיד פעולות של תכנון ועיצוב במרחב האורבני. המורשת הבנויה של העיר הוגדרה לראשונה בתקופת המנדט, אז נקבעו חומות העיר העתיקה לשימור וסביבתן כאזור חיץ שנועד להגן עליהן ולהאדיר אותן. באותה עת נקבעו התקנות שהגדירו את ה"אבן הירושלמית" כחומר הבנייה העיקרי, ותכניות מתאר התוו את אופן התפתחות השטח הבנוי. פעולות התכנון והעיצוב קיבלו תפנית משמעותית בשנת 1967 עם חיבור מזרח העיר ומערבה והרחבת גבולותיה. כיום, העיר מתמודדת עם מגמות ארציות מואצות של ציפוף ותהליכי התחדשות עירונית בעצימות גבוהה שאינם פוסחים עליה. עם זאת, ירושלים אינה ככל הערים; היא בו-זמנית עיר קדושה שהתפתחה משך מאות שנים בין חומות, 'טבור העולם' לשלוש הדתות המונותאיסטיות, ובה בעת עיר בירה מודרנית, חיה ותוססת.

הקורס מציע קריאה מרחבית של ירושלים הנשענת על גישת הנוף האורבני ההיסטורי (Historic Urban Landscape), תפיסה הרואה בעיר מארג רב-שכבתי שבו ערכי טבע ותרבות שזורים זה בזה. במהלך הקורס נבחן את ההקשרים הרחבים המעצבים את המרחב האורבני בעיר: מהבסיס הגיאוגרפי, הטופוגרפי והחומרי, דרך הסביבה הבנויה, זו העתיקה, ההיסטורית והעכשווית, את התשתיות והשטחים הפתוחים, ועד לדפוסי השימוש, היחסים החזותיים והממדים הלא-מוחשיים של זהות ומורשת תרבות. מתוך שאלות של אחריותנו כלפי העיר, הלמידה בקורס תשאף לחבר בין הדיון התיאורטי ללמידה מעשית בשטח.

בקורס שלוש חטיבות המייצגות קני מידה שונים: חומר, ארכיטקטורה ומורשת אורבנית, הכוללות מפגשים עיוניים וסיורים שיקנו כלים להבנת הרכיבים הבונים את המרחב האורבני ומעצבים את ערכיו.