תערוכה | בקו ברכיים
התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות מזמינה לתערוכה ״בקו ברכיים״.
התערוכה היא מהלך משותף של ארבע אמניות בוגרות המחלקה לאמנות וכיום סטודנטיות בתכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. במסגרת סדנה שהתקיימה בסמסטר ב' פעלו האמניות תחת פרקטיקה כפולה שבה מתחו קו בין זהות האמנית לבין עמדת האוצרת. הן יצרו עבודות חדשות לגלריה החיצונית של בצלאל שהיוותה בחודשים האחרונים חלל למידה ועשייה במעין תכנית רזידנסי ניסיונית. הגלריה הפכה לסטודיו שקוף, פתוח למבט ולמחשבה.
הסדנה נשענה על קריאה משותפת בטקסטים של אמניות ישראליות שבחרו לאצור לצד יצירתן, בהן אביבה אורי, ציונה שמשי, מיכל שמיר ואחרות. הקריאה הזו פתחה עבורנו מרחב לדיאלוג בין דורי ולבחינה מחודשת של הדרכים שבהן נשים אמניות לקחו אחריות על אופן הצגת העבודות ועל עיצוב שדה האמנות המקומי.
בתערוכה מבקשות האמניות לנסח בזמן אמת מבע חזותי למתרחש סביבנו מאז פרוץ המלחמה המרעידה את האזור. מתוך תנאים בלתי אפשריים, אל מול מציאות מדממת ובזמן שבו החיים שבריריים מתמיד, הן מפרקות ומכוננות את חומרי המלחמה במרחב שבו רגעי ההווה מתגבשים במהרה לכדי מצבות זיכרון. האמניות אוספות מראות רגשיים לצד נתונים עובדתיים ובוחנות את מנעד היחסים שבין חלקי אובייקטים, שאריות העומדות כעדות, לבין האדם המתאווה לשרוד. כנגד מצב פוליטי ונפשי שנדמה כי אין ממנו מוצא, הן מערערות על מה שמופיע כגזרת גורל ונצח חסר תקנה. הן מישירות מבט אל ההצפה האינסופית של הדימויים ומחפשות את היסודי והנסתר, מתבוננות בנורא, באובדן ובמוות ויוצרות מהם דימוי חי.
שם התערוכה ״בקו ברכיים״ מתייחס לקו החוצה את פלג הגוף התחתון. מחוות שונות נקשרות לסימון גובה זה ולכיפוף הגוף האנושי על צירו: ביקור וטיפול במצבת זיכרון; יריית אזהרה הפוצעת לפני שהורגת; כריעת תפילה או בקשת כניעה. ההנמכה הפיזית טעונה במפגש של החיים עם המתים, בפניית האדם לאל או בעמידתו מול האפשרות שחייו יסתיימו ובקשתו לנצירת האש.
מיכאלה ויינפלד פליישמן מרכיבה דימויים הלקוחים מאתרי חדשות ונוגעים באסתטיקה של זוועה. הדימויים המתעדים מקרים של הפגזות, אלימות והרג - מוכפלים ומשולשים, מתפרקים ומתקבצים מחדש במבנים של להק או התארגנות לקרב. מינה ריינגולד בוחנת את האנדרטה כהנצחה פתוחה במצב של הרס מתמשך ומערימה פתקי הצבעה שמבטאים את ההכחשה של הנעשה בשמנו בעזה. נעם לוק עוסקת באפיטף, כתובת המצבה השירית, כמערך המנסח תנועה בין הרף העין להנצחה. הקבר והפסל בעבודתה מופיעים כאתרים משביתי גוף המכוננים עדות פנימית באמצעות מבט ושפה. סוהיילה אבו הדבה מונייר בוחנת את נשיקת הבגידה של יהודה איש קריות המסמנת את ישוע בליל הסגרתו – נשיקה רעילה, נגיעה חטופה של קרבה המגלמת בתוכה דיאלקטיקה של אהבה ואלימות ומתגלגלת בעבודתה לתנועה מצטברת של ריפוי.
אמניות-אוצרות: סוהיילה אבו הדבה מונייר, מיכאלה ויינפלד פליישמן, נעם לוק, מינה ריינגולד.
מנחה: אילנית קונופני, ראש תחום אוצרות בתכנית
ראש התכנית למדיניות ותיאוריה של האמנויות: ד״ר שאול סתר
30.7-14.8.25
גלריה חיצונית (רחבת הכניסה)
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
קמפוס ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, רח׳ זמורה 1, ירושלים
מיכאלה ויינפלד פליישמן, הווה עומד, דימויים על נייר פרגמנט, התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות, 2025
