תערוכה | מִנְחוֹת

במשך שלושים שנה בוחנת ג'קרנדה קורי את הטקס לא כנושא אלא כפעולה. שורשיה המקסיקניים, הנטועים בעולם שבו המִנחה אינה מטאפורה כי אם זיכרון גוף, מהווים את המצע הרעיוני והחושי לפרקטיקה קרמית שבה התהליך עצמו הוא הטקס. עבורה, הטקסיות אינה שמורה לעבר או למקור, שכן החיים כאן, בהווה, רוויים אף הם בטקסים: בחזרתיות, במחוות, וברגעים בהם היומיומי נושא משמעות שמעבר לעצמו.

במקביל לעבודתה כאמנית, לימדה קורי קדרות במשך ארבעים שנה קהלים מגוונים, מחובבים ועד מקצוענים, ובמיוחד דורות של סטודנטים בבצלאל שהפכו בעצמם לאמנים. מתוך ניסיון ההוראה שצברה צמחה תורה דידקטית משלה: כיצד בונים כלי, כיצד נאמנים לחומר ולהיסטוריה שלו, וכיצד פועלים בהערכה ומתוך כבוד עמוק למסורת הקרמית. ההוראה, אצלה, אינה העברת טכניקה, אלא היא עצמה מִנחה: פעולה חוזרת, מצטברת, הנמסרת מיד ליד.

טיאסטר גייטס, בסרטו ותערוכתו - 'A Clay Sermon' אשר הוצגה ב-Whitechapel Gallery, לונדון 2021, מציב את החרס כפילוסופיה ואת האמן הקדר כמי שלומד לעצב את העולם. בסרט הוא עומד, צועד וכורע בחלל, שר שירים ומאלתר תוך כדי עבודה בחומר, כמעין כהן אמן המקיים טקס בפני קהילה נעדרת. תהליך היצירה כולו, מחפירת החומר ועד השריפה, מוצג כפעולה ריטואלית שלמה. אך גייטס מרחיק לכת מעבר לפולחן האמן הבודד. הטקסים - תפילה, סיבובים חוזרים של כלי חרס, פזמונים המשננים את עצמם - אוספים ידע מועבר ומצטבר. זה ידע שאינו שמור בספרים אלא בגוף. כדברי גייטס: "אני יודע יותר כי נגעתי ביותר." החרס, כמו הקהילה, הוא כלי מחזיק זיכרון.

כאן קורי וגייטס צועדים סמוך זה לזה. אך קורי מגיעה למקום מקביל ממסלול אחר לגמרי: תהליך היצירה שלה כרוך תמיד בזיכרונות, מחשבות ואסוציאציות, והיא בוחרת להנכיח את התגובות הרגשיות הללו ולשלב אותן בעבודותיה כחלק בלתי נפרד. העבודה הנוכחית היא במידה רבה יומן אישי, תיעוד של תנועות הנפש דרך החומר עצמו. החֵימָר, הגמיש והחמקמק בתחילתו, עובר בהדרגה תהליך התגבשות עד לשריפה המקבעת אותו. כל אובייקט הוא נקודה בזמן, רגע רגשי שהפך לחומר.

בעבודותיה היא מבקשת לשחזר את טקס המנחה כחוויה אוניברסלית דרך סדרת פעולות בחומר, עבורה הפעולה הקדרית היא המנחה, ולא רק אמצעי לייצורה. כמו גייטס, שתיאר את יצירתו כ"כלי" שנועד לחבר בין אנשים, גם הגופים של קורי אינם נפסקים בעצמם: הם מזמינים, מושכים ומפעילים. עיצוב החומר, כפי שהיא כותבת, "מאפשר להאיר, לחשוף ואף לערער על מגוון רחב של הקשרים סימבוליים ותרבותיים" - זה לא ייצוג של שינוי, אלא השינוי עצמו.

אוצרת: יעל עצמוני, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית

התערוכה נוצרה בסיוע תכנית 'בצלאל בעיר', יוזמה משותפת של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, קרן ראסל ברי לפיתוח כלכלי ותרבותי של מרכז העיר ירושלים ועיריית ירושלים. התכנית חושפת את עולמות היצירה והמחקר באקדמיות ובמוסדות התרבות בירושלים ומציעה שיתופי פעולה בין-מוסדיים לגופי התרבות ולבתי הספר לאמנות ועיצוב, הכוללים אירועי אמנות ותרבות לקהל הרחב במרכז העיר.
אוצרת תכנית בצלאל בעיר: אילנית קונופני
עוזרת אוצרת תכנית בצלאל בעיר: מינה ריינגולד

פתיחה: 16.6.2026 | 17:00

זמני פעילות:
10-30.6.26
ימים א׳-ה׳, 19:00-12:00
הגלריה החיצונית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב
קמפוס ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, רחוב זמורה 1, ירושלים