מה 4,213 בדלי סיגריות עושים במוזיאון?

תמונה

בשנת 2008 פרסם הסופר זוכה פרס הנובל (2006), אורהאן פאמוק, את הרומן 'מוזיאון התמימות' (The of Innocence). עלילת הרומן מתרחשת באיסטנבול של שנות ה-70 במאה שעברה. קמל (Kemal) מאורס לסיבל (Sibel) והשניים רואים עצמם כזוג צעיר ומודרני. יום אחד קמל נכנס לחנות תיקים כדי לקנות לארוסתו תיק ומתאהב במוכרת, פוסון (Fusun), בת 18, שהיא למעשה קרובת משפחה רחוקה. פוסון משתייכת למעמד חברתי נמוך אך הבדלי המעמדות אינם עומדים בפני האהבה העזה שמתלקחת ביניהם.

הרומן נמשך זמן מה אך אינו יכול להתממש ויום אחד פוסון עוזבת. קמל תר באובססביות את איסטנבול הגדולה במשך שנה, כדי למצוא אותה ובכל מקום שמצליח לראותה, הוא אוסף את האובייקט שנגעה בו או שהיה שייך לה - מלחייה, כובע ברט, השמלה שנהגה ללבוש בשיעורי נהיגה, הכלב מפורצלן שהיה על הטלוויזיה בבית הוריה וכן הלאה. כל אלה מגיעים בסופו של דבר למוזיאון (התמימות) שהוא בונה סביבם – מקדש לחפצי יומיום.
 
ב-2012 מקים אורהאן פאמוק את 'מוזיאון התמימות' הלכה למעשה וב-2014 המוזיאון זוכה בפרס מוזיאון השנה באירופה. המוזיאון כולל למעלה מ-1000 פריטים שפוסון השתמשה בהם, לבשה אותם, שמעה, ראתה, אספה וחלמה.

אחת מהויטרינות מכילה 4,213 בדלי סיגריות שקמל אסף לאחר שפוסון עישנה אותן וסימן על כל אחת מהן את התאריך והמקום בו היא נמצאה. הרומן הבדיוני היה תמריץ להקמת מוזיאון ממשי ופאמוק אף ניסח מניפסט – אני מאמין – על מוזיאונים שמציג כיצד נראו המוזיאונים של העבר ומה אנו צריכים כיום. תמצית המניפסט מובא בשתי העמודות של מצוי (העמודה השמאלית) ורצוי מולה:

לימודי התואר הראשון בתרבות חומרית וחזותית נכיר מוזיאונים מסוגים שונים, נלמד מה היו התמריצים ליצירתם ומדוע הם מהווים עורק משמעותי בתרבות של ימינו. נשוחח על אמנות עכשווית ויצירות מופת שנאצרו להקשר חדש ונבחן, בין השאר, כיצד מציאות ודימיון נארגים זה בזה.

 
נירית נלסון
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית