דינוזאור מקורי למכירה

פורסם ב
21.2.21

שוק האמנות ושוק הדינוזאורים התעוררו ביום ה-6 באוקטובר 2020 למציאות חדשה, לכאורה. בית המכירות הפומביות 'כריסטיס' חרג ממנהגו והציע למכירה שלד של דינוזאור. סטן הטירנוזאורוס (T.rex) התגלה בהרים השחורים של דקוטה הדרומית בשנת 1987 ונמצא עד עכשיו ברשותו של מכון המחקר המסחרי Black Hills Institute. הקונה, האנונימי לעת עתה, שילם מחיר שיא של  31.8 מיליון דולר, מחיר שהאפיל על מחירי יצירות האמנות שנמכרו במקביל.
דיווח על המכירה ברשת CNN >>

זו אינה הפעם הראשונה שבית מכירות פומביות בעל מסורת ארוכת שנים של סחר ביצירות אמנות חורג מאזור הנוחות שלו ומציע שלד של דינוזאור. באוקטובר 1997 מכר בית המכירות הפומביות 'סות'ביס' את השלד של סו, גם היא טירנוזאורוס, שהתגלה בשנת 1990 על ידי אותה קבוצה של "ציידי דינוזאורים" שגילו את סטן.  סו נרכשה עבור מוזיאון הטבע ע"ש פילד בשיקאגו במימון שנוי במחלוקת של תאגידי הענק דיסני ומקדונלד'ס. ראש המחלקה האחראי בבית המכירות 'כריסטיס' על מכירתו של סטן אמר לעיתונות שטי רקסים הם כה "איקוניים" שהיה זה אך הולם שסטן יימכר לצד יצירות מופת של אמנות מודרנית ועכשווית. וכך קבע: "טי רקס הוא מותג [brand name] ... שניתן למקמו בשיא הטבעיות לצד [יצירה של] פיקאסו, ג'ף קונס ואנדי וורהול".

ואולם, שוק הדינוזאורים חורג הרבה מעבר לבתי המכירות הנ"ל. מדובר בשוק רותח שהסחורה הנחשקת בו היא בחלקה מוברחת, בעיקר מסין וממונגוליה, ובחלקה מזויפת. למסחר בדינוזאורים שותפים לא רק מדענים ואוצרים, אלא גם ידוענים הרואים בשלד של דינוזאור מותג וסמל מעמד מן הסוג היאה להצבה באחוזתם. בעוד שסטיבן ספילברג, הבמאי של "פארק היורה", הסתפק בביצת דינוזאור המוצגת בביתו הפרטי לצד יצירות אמנות מקוריות, השחקן ניקולאס קייג' רכש בגלריה בבברלי הילס גולגולת של טירנוזאורוס, שאותה נאלץ להחזיר, למגינת ליבו, בשנת 2015 לאחר שהתברר שזו נגנבה והוברחה ממונגוליה. השחקן ראסל קרואו רכש בשנת 2019 גולגולת של דינוזאור שהיתה עד אז בבעלותו של חברו למקצוע ליאונרדו די קפריו.

ברור שהראשונים לסחור בדינוזאורים (או למען הדיוק, במה שנותר מהם) היו המוזיאונים. עם השנים, האטרקטיביות של הדינוזאור הפכה אותו למוצג מבוקש ביותר במוזיאונים, ומוסדות שאין להם יכולת כלכלית לרכוש שלדים אותנטיים מסתפקים לא פעם בהעתקים (רפליקות) של השלדים המקוריים. אלו נצבעו בגוונים החומים האופייניים לעצמות מאובנות והם מוצבים בחללי התצוגה מבלי שקהל המבקרים מודע כלל למהלך. וכך, להפתעת רבים, מסתבר כי שלד הדינוזאור העצום שקידם את פני הבאים בשערי מוזיאון הטבע של לונדון משך כמאה שנה (עד לפני שלוש שנים) לא היה אלא העתק גבס.

תמונה
שערי מוזיאון הטבע של לונדון

 

העתקים של סטן ידידנו מככבים באולמות תצוגה של מיטב המוזיאונים ברחבי ארצות הברית, וכן ביפן ובבריטניה (ראו, למשל, את ההעתק במוזיאון הטבע של מנצ'סטר). מדובר בהעתקים מצוינים, שרק עין של מומחה תצליח להבחין בינם לבין השלד המקורי. 

תמונה
מוזיאון הטבע של מנצ'סטר

אם כך, מי צריך מקור ב-32 מיליון דולר, אם אותו האפקט מושג באמצעות העתק שעולה פחות ממאה אלף דולר? ממש כמו בשדה האמנות, אנחנו מוצאים את עצמנו דנים כאן בסוגיות הנוגעות בהאלהתו של המקור, ביחס המורכב לאותנטיות (אל מול ההעתק, שלא לדבר על הזיוף), באחריותם של מוסדות דוגמת מוזיאונים לשמירה על נכסיה המקוריים של התרבות ולחשיפתם לציבור, וכמובן בסוגיות של הון כלכלי, תרבותי וסימבולי ושוק האמנות.

 
ד"ר שמוליק מאירי
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית