כיצד ההיסטוריה של האנימציה והקולנוע רלוונטיים גם לתכנים בהם אנו צופים כיום?

מהו מקור הקריוקי?

אנחנו יודעים שקליפים לשירים התקיימו גם לפני ערוצים כמו MTV, אבל מתי הם התחילו ואיך אנשים צפו בהם? אנחנו יודעים שהשם קריוקי מגיע מהשפה היפנית (ומשמעותו ביפנית – תזמורת ריקה), אבל מתי התחילו אנשים לשיר יחד עם המילים על המסך?

בעשורים הראשונים של הקולנוע, כרטיס להקרנה לא כלל סרט אחד בלבד, אלא לווה בפעילויות שונות כגון צפייה בחדשות, סרטים קצרים, פרקי סדרות, טריילרים, וגם - שירה בציבור.
כבר בעשורים הראשונים לקולנוע, אנו רואים סרטים קצרים שנוצרו עבור שירים. בשנת 1924 מופיע הכדור הקטן הקופץ מעל המילים לפי הקצב. סרטונים אלו נוצרו על ידי אולפן האנימציה של האחים מקס ודייב פליישר, האחראים על דמויות מוכרות כמו פופאי או בטי בופ. הם נקראו בהתחלה ׳Ko-Ko Song Car Tunes׳ ולאחר מכן פשוט ׳Screen Songs׳. תפקיד הקהל באולם היה לשיר יחדיו את המילים לפי ההנחיה של העיגול המקפץ, שבשלבים מאוחרים יותר הוחלף באנימציה תואמת.

צפייה זו דומה הרבה יותר לאופן בו אנו צופים כיום בתכנים שונים עם מטרות וחוויות שונות לגמרי באופן רציף דרך יוטיוב ופלטפורמות אינטרנטיות שונות. כאשר אנחנו פותחים את המחשב אנחנו עוברים בין סרטים, תכני אקטואליה, שיעורים מקוונים, וגם היום - קליפים המכוונים לשירה בבית.

גישת מחקר בקולנוע המכונה "ארכיאולוגיה של המדיה" דוחה את המחשבה שהרגלי הצפייה שלנו התפתחו לאורך הזמן מסרט קצר לסרט ארוך או ממשחקי ראייה לקולנוע עלילתי. להפך, כיום אנו יודעים שאנו יכולים ללמוד הרבה יותר על האופן בו אנו צורכים מדיה על ידי התבוננות אל העשורים הראשונים בהם הטכנולוגיה שימשה אותנו למגוון צרכים תרבותיים וחברתיים.

תומר פישר
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית