מדוע לא היו בהיסטוריה אמניות גדולות? | בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

מדוע לא היו בהיסטוריה אמניות גדולות?

פורסם ב
26.7.20
תמונה
"יהודית והמשרתת שלה" 1615, ארטמיזיה ג'נטילסקי

לפני שלוש שנים נפטרה לינדה נוכלין, אחת מגדולות חוקרות תולדות האמנות במאה ה-20. נוכלין התפרסמה בשל מאמרה פורץ הדרך שדן בשאלה - מדוע לא היו אמניות גדולות לאורך ההיסטוריה? המסקנה היא כמובן שכן היו נשים אמניות במהלך ההיסטוריה, אבל מבחינתה של נוכלין זו הייתה תשובה פשטנית מדי. כדי להסביר מדוע אנו מכירים בעיקר יצירות של אמנים גברים לאורך ההיסטוריה, טענה נוכלין כי שאלה כזו מקפלת בתוכה הנחה שגויה של רבים והיא שהאמנות היא שיקוף של חוויה פנימית ייחודית של האמן. נוכלין הסבירה כי לעומת דעה רווחת זו, אמנות היא שפה ומיומנות שנרכשה בבתי ספר בתקופת חניכה ארוכה ועקבית. בהמשך הציגה נוכלין איך נשים הודרו מהשכלה זו ולכן גם מתהליך החניכה ולא יכלו לרכוש את המיומנויות הנדרשות כדי להיות אמניות.

בתקופת הרנסנס, לדוגמה, נשים לא הורשו ללמוד אמנות או להיכנס לשיעורי אנטומיה ובוודאי לא לקבל כסף על עבודה. לכן האמניות היחידות שעבדו בתקופה זו היו בנותיהם של אמנים גברים, כמו לדוגמה ציירת הבארוק ארטמיזיה ג'נטילסקי (Gentileschi) שהייתה ביתו של הצייר אורציו ג'נטילסקי. הבנות היו מציירות והאבות היו חותמים על הקנבס, דבר שמקשה עד היום לדעת מה צויר על ידי נשים. לכן, הסיבה שבעטיה אין בהיסטוריה של האמנות אמניות חשובות מצויה ביחסי הכוח בין גברים לנשים.

את זה בדיוק שואפת לשנות עמותת Advancing Woman Artists שעובדות על שיקום של 600 עבודות אמנות פלסטית שנוצרו בידי נשים אמניות בפירנצה בין המאה ה־15 למאה ה־19. המיזם נולד כשג'יין פורצ'ן קראה על האמנית המתועדת הראשונה בהיסטוריה של פירנצה, פלאוטילה נלי (Nelli). היא נסעה למוזיאון סן מרקו בעיר כדי לבחון מקרוב את היצירה שלה שנקראת "קינה עם קדושים" (Lamentation With Saints)  וגילתה אותה מוזנחת ומכוסה עפר באחד המחסנים. פורצ'ן החליטה לשקם בכספה את הציור ולייסד את עמותת AWA לקידום אמנות של נשים במטרה להנכיח את האמניות ולהחזיר את קולן שהושתק. 

תמונה
קינה עם קדושים (1569) של פלאוטילה נלי

אך לא רק נשים הודרו מתולדות האמנות. המאמר של נוכלין מעלה שאלות נוספות: מדוע לא היה ליאונרדו דה-וינצ'י שחור? ואולי היה, אבל אנחנו לא יודעים כי אנו לומדים וחוקרים בעיקר את תולדות האמנות האירופאית ואמריקאית ולא תולדות האמנות האפריקאית, הדרום אמריקאית או האסייתית.


במחלקה לתרבות חזותית וחומרית נלמד להבין מה מסתתר מאחורי הציור. כיצד משפיעים מבנים חברתיים על האמנות ועל העיצוב? מהו קאנון ומדוע יש בבחירה שלו ממדים של כוח? מה כוחם של המוזיאונים בבחירת הקאנון? כיצד נוכל להבין אמנות יפנית או מקסיקנית שאינה חלק מהקאנון והיא בעלת ערכים שונים משלנו?
 

ד"ר אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית