המיצב האודיו-ויזואלי ״בין הפרצים מהבהבת התהום״ הוא מסע סוריאליסטי אל עומקי התת-מודע ומעבר לגבולות השפה. ביטוי פואטי של סערת רגשות המשתוללת אל מול עולם שנראה מובן מאליו ובה בעת כאילו הוא מסתיר אינספור סודות במקום גלוי לעין כל.

שמה של העבודה הוא ציטוט מחיבורו של ביאליק "גילוי וכיסוי בלשון" (1915), העוסק באופן בו המלים, בהן אנו משתמשים עד לזרא בניסיון להסביר את העולם מסתירות למעשה חלקים רבים ממנו בפנינו. כל מילה שנהגית מצמצמת ודוחסת מציאות שלמה ומורכבת לגבולותיה הצרים, בעוד היא מסתירה, ובכך גם מגוננת עלינו מפני התהום של הלא-נודע, מפני חוסר הוודאות שמעוררות השאלות שאין לנו עליהן מענה. יכולתנו המוגבלת למלל את רגשותינו מעידה על מצב בסיסי של בדידות. אנו מתקשים להעביר את החוויה הסובייקטיבית שלנו במלואה לאחר. אין בכוח המלים, קצרה היריעה מלהכיל. עבודה זו מבקשת להציץ ולו לרגע אל תוך אותה תהום, ויותר מכך, לחשוב על הביטוי החזותי והמוזיקלי כדרך לפרוץ את מחסום המילים.

זהו ניסיון לטוות חוט מקשר בין חקר התודעה, הפסיכואנליזה, והמחשבה הסוריאליסטית. המשותף לכל אלו הוא החיפוש אחר הבלתי-נודע והבלתי-מושג, ובו בזמן גם השלמה עם ואף אימוץ של חוסר הוודאות, של האופי הבלתי מתמסר של הקיום והשאלות הבלתי-פתירות שהוא מציב בפנינו. 

החוויה הגבולית, הקיצונית, הרגע שבו המציאות לא מתארגנת עוד כפי שאנחנו מצפים, משנה בנו משהו. אנו חוזרים ממנה למציאות המאורגנת והבטוחה שאנו מכירים עם ידע חדש. קשה לשים עליו את האצבע. אולי מדובר פשוט בעצם הידיעה שהניסיון העיקש והמתיש שלנו להרכיב את פאזל המציאות בזמן אמת, בכל רגע ורגע, הוא מאמץ פנימי מתמשך שתוצאתו - המציאות המוכרת - היא תמונה חלקית. 

המחקר התאורתי שליווה את הפרוייקט עסק בקשר בין שפה לחוויה הסובייקטיבית, ומוגבלותה של השפה לתווך לעולם את תחושותינו כפי שהן נחוות על ידינו במלואן. אולי מדויק יותר יהיה לומר כי הפרויקט עוסק בסופו של דבר באותם דברים הנשארים מחוץ לגבולותיה של השפה, ומחפש אחר דרכים חדשות לגעת בהם ולתת להם ביטוי. השאלה העומדת במרכזו של הפרויקט הנה האם וכיצד אמצעי ביטוי חזותיים מסוגלים לסייע לנו להתגבר על מגבלותיה של השפה והביטוי המילולי, לעזור לנו לשתף את האחר באופן נאמן יותר בחווייתנו הסובייקטיבית. במהלך המחקר נבחנו שאלות כמו עד כמה דיבורנו מצליח להעביר את מחשבתנו ואת הרגשתנו על גשר הברזל של המלים,  וכפי שתהה ביאליק, עד כמה עמוקה התהום. לפי ויטגנשטיין הלשון אינה אלא ייצוג של "תמונה", פרספקטיבה צרה וספציפית של המציאות. עם זאת, הוא אינו מבקש לבטל את ערכה של השפה ולפסול באופן מוחלט את יכולתה להביע ולייצר משהו בעל משמעות. ויטגנשטיין קובע אמנם כי לא כל הסבר או תיאור שאנו מנסחים הוא הגדרה (במובן של העברה מדויקת של המידע, התחושה, החוויה) אך מנחם אותנו בכך ש"גם אם הסבר 'איננו מדויק' (בהשוואה להגדרה) הוא עשוי להיות שלם ומוצלח".

במסגרת תערוכת הבוגרים ביצע יובל מספר הופעות חיות בהן ניגן בחלל המיצג את המוזיקה המלווה את הפרויקט.