התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני
برنامج اللقب الثاني في التصميم الحضري
Master's Program in Urban Design (M.Urb.Des)
אדריכלית, מרצה, בעלת פרקטיקה מגוונת בתחומי האדריכלות והעיצוב העירוני.
נעה מרצה למעלה מעשור במחלקה לארכיטקטורה ומשמשת כרכזת אקדמית וכמרצה בתכנית התואר השני בעיצוב אורבני. היתה אחראית בין היתר על קידום תכנית "טמפוס", תכנית אירופאית לקידום ההשכלה הגבוהה.
נעה הינה בעלת תואר שני באדריכלות מבית הספר " de la ville et des territoires" בפריז, צרפת. נסיונה המקצועי בינלאומי וכולל מספר שנות עבודה בפריז ובניו יורק על פרויקטים בקני מידה שונים, החל מיחידת מגורים ניידת MDU – Mobile Dwelling Unit אשר הוצגה במוזיאון הויטני בניו יורק, ועד פיתוח מרחב ציבורי גדול בעיר רן בצרפת. עם שובה לארץ עסקה במספר פרויקטי התחדשות עירונית לדוגמא מרכז העיר נתניה, וליווי של תכנית המתאר לצפון מערב תל אביב.
מאז 2010 נעה הינה בעלת פרקטיקה עצמאית ומשמשת כיועצת עבור לשכת התכנון בירושלים, במסגרת זו מלווה פרויקטים עירוניים משמעותיים כגון פרויקט הכניסה לעיר ירושלים.
פרופ' ד"ר אדריכל צבי אפרת, שותף במשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים, לשעבר ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל (2002-2010). תואר מקצועי באדריכלות מ- Pratt Institute, תואר שני בלימודי קולנוע מ NYU. PhD בהיסטוריה ותאוריה של האדריכלות מ- Princeton University. לימד בין היתר בטכניון, באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית. מרצה ברחבי העולם בנושאי היסטוריה ותיאוריה של הארכיטקטורה. פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת ובספרים שונים ואצר תערוכות רבות בארץ ובאירופה, ביניהן: Borderline Disorder (הביאנלה לארכיטקטורה, ונציה, 2002), הפרויקט הישראלי (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2000).
ספרו הפרויקט הישראלי: בניה ואדריכלות 1948-1973 (מוזיאון תל-אביב לאמנות) התפרסם ב- 2004 . ספרו The Object of Zionism, The Architecture of Israel פורסם ב-2018 (Spector Books, Leipzig).
סרטו The Most Beautiful Campus in Africa הוצג בתערוכת Bauhaus Imaginista ב-HKW ברלין (2019).
בין הפרויקטים המרכזיים של משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים: התחדשות והרחבת מוזיאון ישראל; קמפוס אמנויות הבמה, ירושלים; מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית (שימור והרחבה); מוזיאון לשואה, סלוניקי, יוון; שימור והרחבת "בית העיר", תל אביב.
צבי אפרת - עבודה
תמר ברגר, מרצה בכירה במחלקה לארכיטקטורה, בתכנית לתואר שני בעיצוב אורבני, בשלוחה החרדית ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית. עוסקת בשאלות של מרחב, מרחב ותרבות, אורבניות ומודרניות, בכלל ובהקשר הישראלי. ספריה: "דיוניסוס בסנטר" (הקיבוץ המאוחד), "סוגיות בתאוריה של המרחב" (האוניברסיטה הפתוחה), "ברווח בין עולם לצעצוע" (רסלינג) ו"אוטוטופיה" (הקיבוץ המאוחד). ספרה הבא, "הצדה, נופי שארית בישראל" יראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2021. מאמרים, מסות ויומני מסע באתר: www.tamarberger.com.
מייק טרנר, נולד באנגליה, פרופסור בתכנית התואר השני בעיצוב אורבני בבצלאל. הקים הרשות למחקר וחדשנות ומחזיק הקתדרה של אונסקו בעיצוב אורבני ולימודי שימור. ב-50 שנות פעילותו הוא היה מעורב בנושאים עירוניים וסביבתיים בירושלים ביניהם הקמת היחידה לתכנון אורבני בשנת 1972, ובשנת 1976היחידה לאיכות הסביבה העירונית הראשונה בישראל.
כאדריכל פעיל, הוא עסק במשך השנים בתכנון אדריכלי של מבני ציבור ובתכנון אורבני הכולל מתן הנחיות עיצוביות ואדריכליות בערים בני ברק ועיר העתיקה בירושלים. מייק טרנר התמחה במיוחד בהיבטים האדריכליים של העיר בכללותם ובאתרים היסטוריים בפרט.
פרופ' טרנר הינו חבר בגופים אקדמיים ומקצועיים בינלאומיים רבים ופעיל בגופים ציבוריים וחברתיים. הוא עמד בראש הועדה הישראלית למורשת עולמית מראשיתה ב- 1999 עד 2011. טרנר נבחר לוועדת המורשת העולמית של אונסק"ו, ואף כיהן בסגן נשיא בשנים 2007-2008. בתקופה זו הוא קידם העמקת נושאי פרה-היסטוריה ואדריכלות המודרנית.
פעילויות מחקריו הן בכמה מישורים הכוללות בין היתר שותפות תלת-לאומית בפרויקטים ישראלים, ירדנים ופלסטינים. כמו כן הוא לוקח חלק מתכנית EU הטמעת מורשת הפרה-היסטורית במרחב, עיצוב מרחבים אורבניים בטוחים ושותף לפרויקט TEMPUS הבוחן את יישום פרוטוקול בולוניה בארץ. הוא חיבר מאמרים רבים, ונושא הרצאות במסגרת מפגשים אקדמיים ופגישות מקצועיות בכל העולם.
פרופ' טרנר הינו כעת שליח מיוחד לאונסק"ו ומוביל הדיון העולמי במורשת אורבנית על כל מרכיביה כחלק מפיתוח בר-קיימא.
אתי יעקובי נולדה ביפו 1961
למדה אמנות בבצלאל ולימודים קלאסיים ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
מציגה ציור בתערוכות יחיד וקבוצתיות משנת 1981.
ב1997 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב "העולם המופלא 3".
מלמדת בבצלאל ובמדרשה לאמנות.
זכתה בפרסים שונים וציוריה נמצאים באוספים פרטיים ובאוספי מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל.
אדריכלית, מתמחה בשימור ובמורשת תרבות.
מרצה במחלקה לארכיטקטורה, בתואר שני לעיצוב אורבני ובתואר ראשון בתרבות חזותית וחומרית. מרכזת את פרויקט בין־לאומי מטעם בצלאלEDICULA -
(Educational Digital Innovative Cultural heritage related Learning Activities).
מתמקדת בהיבטים של שימור בערים היסטוריות, מורשת אורבנית וגישות עכשוויות בנושא נופים אורבניים-היסטוריים, אתיקה בשימור המורשת, וכן בתיעוד והערכה של מתחמים היסטוריים ובייעוץ שימור לתכניות.
עדי בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. השלימה לימודי תעודה בשימור המורשת הבנויה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, ובעלת תואר שני בלימודי שימור ומורשת תרבות, מביה"ס למוסמכים באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רסי.
היא יועצת שימור לוועדה המחוזית מחוז דרום ויועצת שימור ארצית לאגף לתכנון אסטרטגי במטה מינהל התכנון וחברה בפורום שימור ארצי. וכן משמשת יועצת השימור לעיריית חולון. בעבר שימשה יועצת שימור לוועדה המחוזית חיפה, לוועדה המחוזית מרכז ולאגף לתכנון אסטרטגי. היא מרכזת את נושא מדיניות השימור במינהל שימור ברשות העתיקות ואחראית על פרויקטים שונים בהם הכינוס הארצי לשימור מורשת התרבות בישראל ואתיקה בשימור המורשת בישראל.
עדי היא יו"ר, בהתנדבות, של הוועדה המדעית לדרכי תרבות של איקומוס ישראל.
סנאן עבדאלקאדר הוא ארכיטקט ומתכנן ערים, מייסד ובעלים משרד "סנאן אדריכלים" (SA) אותו הקים בשנת 1995 בהרצליה פיתוח, בשנת 2004 בירושלים, ובשנת 2014 ביפו.
במהלך שנות עבודתו על פרויקטים פרטיים וציבוריים, כאלו שהשפיעו והושפעו ממשתנים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, הפך סנאן את תהליך התכנון לפלטפורמה של אקט שיתופי ומכיל החג סביב האזרח.
במהלך עשייתו, החל סנאן ללמד באוניברסיטת תל אביב בשנת 1998. בשנת 2006 הוזמן להקים את יחידת המחקר "ארכיטקטורה א-פורמלית", באקדמית בצלאל לאמנות ועיצוב. היחידה מקנה לסטודנטים הזדמנות לחוות מרחבים בהם מתנגש תכנון ממוסד עם זה הורנקולארי
בשנת 2007 הוזמן סנאן לביאנלה בסאו-פאולו להציג את עבודותיו, הוא שיחרר את ספרו "ארכיטקטורה של (אי)תלות", בו הוא בוחן את המרחב השלישי של ההוגה ההודי, הומי בהאבהא, בהקשר הזהות המקומית.
בשנת 2018 הקים סנאן את המכון לחקר התרבות הערבית באומנות חזותית, עיצוב וארכיטקטורה, בצלאל.
במהלך השנים סנאן הוזמן להשתתף במספר תערוכות והרצאות ברחבי הארץ והעולם.
נועה הייזלר רובין היא גיאוגרפית ומתכננת ערים, בוגרת האוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בהיבטים מרחביים של מפגשים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים, ובהשפעה של אלו על התכנון העירוני המודרני. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בירושלים ובלונדון, התבססה על המחקר הפוסט-קולוניאלי ועסקה בהשוואת התיאוריה ועבודת התכנון של פטריק גדס בבריטניה, בהודו ובפלסטינה. ספרה, Patrick Geddes and Town Planning: A Critical View שיצא בהוצאת ראוטלדג' (2011) מסכם את ממצאיה. בבצלאל, ד"ר הייזלר רובין מלמדת היסטוריה ותיאוריה של התכנון העירוני המודרני; תולדות העיר והעיור; וקורסים בנושא תכנונה ושימורה של ירושלים. מלבד הוראה, היא עוסקת בתכנון באופן פעיל ומעורבת בעיקר בפרויקטים של שימור אורבני. בנוסף, היא מרכזת את פרויקט הנגשת הארכיונים בירושלים בשיתוף בין בצלאל והרשות לפיתוח ירושלים. תחומי העניין הנוכחיים שלה כוללים את ראשית התכנון העירוני בארץ ישראל-פלסטינה, תכנונה של ירושלים, 1948—1967, הביקורת הפוסט-קולוניאלית על מחשבת התכנון, קריטריונים וערכים לשימור בעידן המורשת הדיגיטלית והנגשה ושיתוף הציבור בשימור.
אליסה רוזנברג היא אדריכלית נוף ופרופסור חבר בתכנית תואר שני בעיצוב אורבני ופרופסור חבר (אמריטה) באוניברסיטת וירג'יניה, שם לימדה בין השנים 1989-2007 וכיהנה כראש המחלקה לאדריכלות נוף. בארץ לימדה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב. היא חוקרת את הנוף כפרקטיקה תרבותית ומודל לעירוניות, ומשלבת בין התחומים של אורבניזם, אקולוגיה ועיצוב נוף. פרופ' רוזנברג מעבירה קורסי סטודיו וקורסים בנופים אורבניים, ונופים פוסט-תעשייתיים בתואר הראשון ובתואר השני. המחקר שלה מקשר בין אדריכלות נוף עכשווית ועיצוב אורבני, עם דגש על נופי תרבות, נופים פוסט-תעשייתיים, תשתיות ירוקות וניידות. בתקופה האחרונה התמקדו פרסומיה בנופים ישראלים כגון הטיילת של תל אביב, ובקיבוץ כמעבדה ל-”מודרניזם הנופי" הישראלי.