התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות
برنامج اللقب الثاني في السياسة ونظرية الفنون
Master's Program in Policy and Theory of the Arts (M.A)

ליאת פרידמן, ד"ר, בוגרת התואר הראשון למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה סיימה באוניברסיטת דה-פול(DePaul University) , שיקגו, ומחקרה התמקד במשנתו של אפלטון. עם סיום לימודיה, היא השתתפה במהלך 4 שנים בסמינר של ז'ק דרידה, באוניברסיטת קליפורניה ארווין (UC Irvine). לאחר חמש שנים במחלקות לפילוסופיה, ספרות ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היא לימדה כעשור בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. בשמונה שנים האחרונות שמשה ראש התוכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות באקדמיית בצלאל. היא מומחית לפילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, פילוסופיה צרפתית פוסטמודרנית, לימודי תרבות, פסיכואנליזה, לימודי מגדר, תיאוריות באמנות ומחשבה ביקורתית. ספרה בעקבות הפסיכואנליזה יצא לאור ב 2013. היא פרסמה מאמרים רבים בישראל ובחו"ל וחברה בסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית. ביחד עם ד"ר גלית ולנר, הן ערכו את הגיליון השני של כתב העת מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית (2020). ספרה המעשה הביקורתי בשלבי עבודה.

ד"ר יצחק בנימיני – עורך הוצאת רסלינג (עם עידן צבעוני). מלמד בבצלאל, בתוכנית לתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בר-אילן בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. פרסם את הספרים "מה רוצה הגבר?", "עבד, התענגות, אדון", "פאולוס והולדת קהילת הבנים", "השיח של לאקאן", "צחוק אברהם", ו"סובייקט-מסך". ספריו ומאמריו הופיעו גם בצרפתית, גרמנית ואנגלית.

תמונה
.

מרצה בכיר לפילוסופיה בתכניות לתואר שני של בצלאל.

הקים וניהל את יפו 23, מרכז תרבות ואמנות בירושלים.

הוא ערך, ואצר ספרים ותערוכות רבות בינהם: פילוסופיה בזמן טרור, דיאלוגים עם הברמאס ודרידה (הקיבוץ המאוחד, 2004); חיים חשופים- אמנות במצב חירום (מוזיאון על התפר, ירושלים,2007); האורברב: תבניות של חיים עכשווים (הביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בונציה, 2014). ספרו, לאהובלדעת—על חיי הפילוסופיה מסוקרטס ועד דרידה, יצא בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק ב-2013 ובעברית בהוצאת רסלינג ב-2016. ספרו החדש, אמנות וצורת החיים, עומד לראות אור בהוצאת פלגרב מקמילן, ניו-יורק, 2020.

מנהל את מכון פרטר לפילוסופיה ואמנות בתל אביב. 

תמונה
האורברב, הביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בונציה, 2014.

היסטוריונית אמנות וחוקרת תרבות חזותית.
תחומי ההתמחות שלה נעים בין תולדות האמנות של ימי-הביניים (עם דגש על האמנות של צפון איטליה); אדריכלות של זיכרון והנצחה (עם דגש על ישראל); היבטים שונים של הזיקה בין אמנות דתית לתרבות חילונית (עם דגש על סוגיות של חילול הקודש וקידוש החול); ושאלות הנוגעות במפגשים בין אמנות "גבוהה" לתרבות חזותית פופולרית ובאופציות שונות של השראה (בין "התכתבות" ל"מחווה" ובין האדרה להדרה).

נעמי מלמדת במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בתכנית הב.א. לתרבות חזותית וחומרית, בתואר השני בתקשורת חזותית ובתואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות.

דליה יפה מרקוביץ' מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. 
מרקוביץ' כתבה את עבודת הדוקטור בבית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים (2007). השתתפה בתכנית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2008), וסיימה את לימודי התואר השני במחלקה לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב (2010). בשנת 2003 הייתה עמיתה במרכז השל לקיימות, תל אביב ועמיתה במכון מנדל למנהיגות, ירושלים (2004-2006). 
מרקוביץ' מרצה וחוקרת בתחום החינוך (לאמנות) בחברות מרובת לאומים ותרבויות. מרקוביץ' ערכה את כתב העת המקוון "בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית" (2014-2016); "הכיוון מזרח" (2003-2005); "נגה" (2004-2005); "עיתון 77" (2006-2007); "בלוק, כתב עת לארכיטקטורה, מדיה , תיאוריה ועיר" (2008). ערכה את אסופת המאמרים: 
Understanding Campus-Community Partnerships in Conflict Zones, Engaging Students for Transformation Change, Palgrave McMillan Publisher, 2019.
ספרה: Nationality and Ethnicity in an Israeli School: A Case of Jewish-Arab Students
ראה אור בשנת 2019 בהוצאת Routledge. 

תמונה
.

החלה את הקריירה שלה במוזיאון ישראל שם עבדה במשך תשע שנים כאוצרת וכמרצה. היתה יועצת לענייני אמנות של הקרן לירושלים במשך 14 שנה ובמסגרת זו קידמה יצירות ופרוייקטים במרחב הציבורי כמו פסטיבל ״קולנוע לאור ירח״ (2000-2006); הקימה שתי גלריות ציבוריות את ״ת(א)עשייה״ ואת גלריה דואק. משנת 2002 ועד לסיום התוכנית בשנת 2015 היא ניהלה את תוכנית שהות-האמנ/ית הבינלאומית JCVA , במהלכן התוכנית נבחרה כאחת מתוכניות הרזידנסי הנחשבות בעולם. התארחו בתוכנית כ-70 אמנים/ות ואוצרים/ות בינלאומיים/ות: http://jcva.org.prv05.dodihosting.com/

מרצה באקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל משנת 1998. במסגרת ההוראה בבצלאל היתה הראשונה שיזמה קורס שהתקיים כולו מחוץ לכתלי המוסד כדי לאפשר שיח אל מול יצירות אמנות בקונטקסט בו הן מוצגות. במסגרת התואר השני למדיניות ותיאוריה יזמה והובילה קורס שבו הסטודנטים/ות אצרו תערוכה משלב חיפוש הרעיון, המחקר, גיבוש הקונספט ועד ההעמדה של התערוכה וחשיפתה לקהל הרחב. אצרה למעלה מארבעים תערוכות במוזיאונים ובחללי תצוגה מובילים ואלטרנטיביים בארץ ובחו״ל, ביניהן תערוכות באיטליה, בסין, אוסטרליה, טייוואן, דרום קוריאה וביפן.

תמונה
צילום מהתערוכה ״מדרגות״ של מוניקה סוסנובסקה. בצילום מופיעה האמנית, קובי לוי שעיצב את הקטלוג והאוצרת נירית נלסון כמה ימים לפני הפתיחה במוזיאון הרצליה בשנת 2010

אשר סלה הינו פרופסור חבר באקדמיה לאומניות בצלאל, במחלקה לתרבות חזותית וחומרים ובתוכנית לתואר מוסמך במדיניות ותאוריה של האמנויות ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בכיר ב-Katz Center for Advanced Judaic Studies, באוניברסיטת פנסילבניה בשנים -2011-2012 וב-2015 וב-Maimonides Center for Advanced Studies in Jewish Scepticism, באוניברסיטת המבורג בשנים -2017-2018 ו-2020-2021. תחומי המחקר שלו עוסקים בספרות יהודית באיטליה בעת המודרנית, בלימודים ספרדיים ובקולנוע יהודי. בין פרסומיו: מסע בערב של שמואל רומנילי (פירנצה, 2006), שבט סופרים: על רבנים, סופרים ורופאים יהודים באיטליה המאה הי''ח (בוסטון, 2007), מורדכי מורטרה בין רפורמה ומסורת (פירנצה, 2012), יומני ילדים יהודים באיטליה במאה הי''ט (ליוורנו, 2017). מלבד פעילותו המחקרית, הוא עוסק בתרגום ספרות ישראלית מודרנית לאיטלקית, וסופרים איטלקיים עכשוויים לעברית, שופט בתחרויות ספרות וקולנוע, ויועץ אמנותי ומרצה בפסטיבלי קולנוע. בנוסף, כתב עבור מספר עיתונים בינ"ל, ביניהם: La Repubblica, Huffington Post ו-Pagine Ebraiche. הוא עורך בכתב העת להיסטוריה יהודית 'זכור' ומשמש כעורך ראשי אורח ב- Quest. Issues in Contemporary Jewish History, 18 (2020). 

תמונה
Asher Salah, La République des Lettres: Rabbins, médecins et écrivains juifs en Italie au XVIIIè (Boston/Leiden : Brill, 2007) Retrivable from https://brill.com/view/title/13423

דרור פימנטל מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותיאוריה של האמנות בבצלאל. על תחומי ההתמחות שלו נמנים פילוסופיה קונטיננטלית, פנומנולוגיה, אסתטיקה וסמיוטיקה. מספריו: "חלום הטוהר: היידגר עם דרידה" (מאגנס, 2009); "אסתטיקה" (מוסד ביאליק, 2014); Heidegger with Derrida: Being Written (Palgrave Macmillan, 2019). מאמריו ראו אור, בין השאר, בעיון: רבעון פילוסופי, Heidegger Studies; British Journal of Aesthetics and Phenomenology; Performance Philosophy Journal. לאחרונה גם ראה אור תרגמו ל"איגרת על ה'הומניזם'" של מרטין הייידגר (מאגנס, 2018).

ארנה קזין, ילידת סקוטלנד 1967, היא סופרת, מסאית, מנחת כתיבה. היא כתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים ובהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". מסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובהם "המעורר", "תיאוריה וביקורת", "רסלינג", "גרנטה" ו"מאזניים".

קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009. עד היום ראו אור שבעה ספרים שכתבה: "במרחק הליכה" – חיבור על תרבות הצריכה (בבל 2004), "פיקניק" – אסופת סיפורים קצרים  (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006),  "על הנוחות" – חיבור של ביקורת תרבות (בבל 2008), הנובלה "דיסטנס" באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית 2010), "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011), "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה (אחוזת בית, 2015), "גוזל – נובלה בלשית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015). שני הספרים האחרונים היו לרבי מכר. ספרה השביעי, "פולשת", שראה אור בספטמבר 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא השני בסדרת הבלשית אליאנה דוידוב.

מאז 2009 קזין הנחתה ומנחה כתיבה אישית תיעודית וביקורת במגוון אכסניות, ובהן התוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, מכון ון ליר שבירושלים, החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובחנות הספרים המגדלור בתל אביב. ביולי 2020 זכתה בפרס מצוינות בהוראה למורים מן החוץ באקדמיה לאמנות בצלאל.

תמונה
:"לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה, אחוזת בית 2015