התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי
برنامج اللقب الثاني في التصميم الصناعي
Master's Program in Industrial Design (M.Des)

ד"ר רומי מיקולינסקי, חוקרת, מרצה וכותבת בתחומי טכנולוגיה ותהליכי חדשנות, ראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל.  

ד"ר מיקולינסקי מחזיקה בדוקטורט בספרות אנגלית מאוניברסיטת טורונטו, ובעברה כיהנה כמנכ"לית מכון שפילמן לצילום. בין תחומי פעילותה האקדמיים נמנים תרבות דיגיטלית ואמנות אלגוריתמית, עתיד הספרות והקריאה, ופיתוח תפיסות של חדשנות מונעת-עיצוב (design-led innovation). היא עובדת עם עיריות, ארגונים גלובליים, סטארט-אפים, מוזיאונים וגופי מדיה על הטמעת טכנולוגיות דיגיטליות וחדשנות מונעת- עיצוב.  

מומחית עיצוב בתכנית "הזירה" - תכנית ארצית המקימה ומלווה צוותי חדשנות ברשויות המקומיות ובאשכולות האזוריים . בעבר מומחית עיצוב בצוות החדשנות בעיריית תל אביב-יפו. מרצה בכירה בתכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, במסלול ניהול עיצוב. בעלת תואר ראשון בעצוב תעשייתי מ-Rhode Island School of Design  ובוגרת המסלול לניהול עיצוב בתכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל.

תמונה
סיעור מוחות, שימוש בכלים עיצוביים לפיתוח מדיניות להוזלת יוקר המחיה בתחום החינוך והפנאי למשפחות בעיר תל אביב-יפו

מרצה בכירה בתוכנית לתואר שני בניהול עיצוב וחדשנות בבצלאל המלמדת יזמות ואסטרטגיה עסקית וראש התוכנית לשעבר (2012-2017).  מתמחה בניהול תהליכי שינוי וחדשנות במערכת הבריאות.  
מיכל היא מנהיגה מנוסה, יזמית ומחנכת בתחומי הקיימות, הטכנולוגיה, היזמות, ניהול השינויים ותהליכי חשיבה שיטתיים פורצי דרך. יש לה ניסיון מוכח ומגוון בתכנון והקמה של  עסקים חדשים ועצמאיים ובביצוע שינויים בתוך ארגונים קיימים. למיכל הבנה רחבה של תהליכים סביבתיים וחברתיים ברחבי העולם וההזדמנויות והצרכים החדשים של המציאות העסקית המודרנית. 
לפני שהצטרפה לעולם האקדמי, שימשה מיכל כסמנכ"ל תפעול, והייתה חברה בצוות המייסד, בצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ. בהמשך ניהלה את פרויקט "ישראל 2028: חזון ואסטרטגיה לכלכלה וחברה בעולם גלובלי" ושימשה כסמנכ"ל בחממה טכנולוגית- JVP Studio. בנוסף, מיכל היא מנטורית עבור חברות סטארט-אפ רבות, ומשמשת כיועצת לחממות ואקסלרטורים. 
מיכל היא בוגרת סוציולוגיה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני בתכנון עירוני ואזורי מהטכניון בחיפה. בוגרת תוכנית המנהלים של הטכניון ותוכנית העמיתים של השל.
 

טל ארז (M.Des Cum Laude, Design Academy Eindhoven) הוא מעצב, אוצר וחוקר עיצוב, המתמקד בהקשרים החברתיים והפוליטיים של מקצוע העיצוב. טל הוא עמית ב-Het Niuewe Instituut ברוטרדם, שם אצר בשנת 2015 את התערוכה המחקרית ״Plastic, promises of a home made future". מאז שנת 2016 משמש כאוצר הראשי של שבוע העיצוב ירושלים, אירוע העיצוב הציבורי הגדול בישראל. 

טל עבד בשיתוף פעולה עם חברות ומוסדות וביניהם מוזיאון תל אביב, Droog Design, EventArchitectuur, מוזיאון העיצוב חולון, הטכניון, פסטיבל מקודשת, מרכז העיצוב והאמנות העכשווית Z33 והביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בונציה 2012.

טל הציג את עבודותיו בשלל מוסדות תרבות ומוזיאונים וביניהם Vitra Design museum, MAK vienna, Salone del Mobile Milano, C-mine Genk, Storefront NY, מוזיאון ישראל, מוזיאון העיצוב חולון ועוד. כמו כן כתב מאמרים למגזינים שונים וביניהם Frame, Damn, La Terrasse ו-Vision. 

טל מלמד עיצוב בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ובחוג לעיצוב מבנה פנים וסביבה בשנקר. בין השנים 2015-2019 היה טל חלק מהצוות המייסד ומנחה שותף של יחידת המחקר ״24/7״ במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, שעסקה בקשר שבין מרחבי הפנאי למרחבי העבודה.

תמונה
.

מעצב תעשייתי, מנהל עיצוב ויזם. רועי הוא בוגר תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מרצה וראש מסלול ׳ניהול עיצוב וחדשנות׳ בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית.

מומחה לחשיבה עיצובית ולפיתוח חדשנות, מילא שורה של תפקידי ניהול עיצוב בכירים בתעשייה בחברות טכנולוגיות עם התמחות ב Home use medical device, עבודותיו זכו במספר פרסי עיצוב והוא שותף במספר פטנטים. כיום מייעץ לחברות ולסטרטאפים בתהליכי פיתוח חדשנות ובתהליכי עיצוב.

החל מ 2018 רועי עומד בראש בצלאל.x - המרחב לטכנולוגיות חדשות בבצלאל, חוקר ביחד עם ראשי המחלקות את השפעתן של טכנולוגיות חדשות על השדות היצירתיים ואת סביבות העבודה הטכנולוגיות החדשות עבור מעצבים, אדריכלים ואמנים. במסגרת תפקידו רועי מייצר ממשקי עבודה חדשים המחברים בין האקדמיה לתעשייה ועוסק בפיתוח כלים ומיומנויות חדשים ובהטמעת טכנולוגיות בכל תחומי הליבה הנלמדים ונחקרים בבצלאל.

מעצבת רב תחומית, חוקרת ומרצה בעלת סטודיו עצמאי המתמחה בעיצוב מוצר.
מרצה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בתואר הראשון בעיצוב תעשייתי ובתואר הראשון בתרבות חומרית.

 

מאיה היא בוגרת בהצטיינות יתרה של התואר השני בעיצוב חברתי מהאקדמיה לעיצוב אינדהובן שבהולנד ובוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי, שנקר.

במסגרת הסטודיו היא פועלת בהקשרים רחבים של עיצוב מוצר עבור חברות, תעשייה, קרנות, מוסדות תרבות, גופים ציבוריים ומיזמים ביניהם האוניברסיטה העברית, קרן וולף, וכתר פלסטיק. במקביל היא פועלת לקידום מחקר אישי ועשייה ניסיונית הבוחנת כיצד מנגנונים של טכנולוגיה כמו הדפסה וסריקה תלת ממדית משנים נרטיבים תרבותיים וחברתיים עכשוויים ומגדירים מחדש את יחסינו עם הטבע. במסגרת זו עבודותיה הוצגו במגוון תערוכות בינהן "גוף ראשון. טבע שני"
 בביאנלה לאומנות ועיצוב במוזאון א"י 2020, "אקסטרים" במוזאון חולון 2020, "השמורה" בשבוע העיצוב בירושלים 2019, "ענן נקודות" בפסטיבל מנופים 2019 ו"טבעי-טכנולוגי" בבית בנימיני 2018.

תמונה
.

 

דב גנשרוא (יליד 1970, ארה"ב) הינו מעצב מוצר עצמאי, בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (1993) ומרצה בכיר במחלקה כיום בתואר הראשון ובתואר השני.

דב מתעניין בתופעות שוליים בעשייה האנושית ובקיים בטבע, בתת-תרבויות, במוזיקה אלטרנטיבית, באומנויות לחימה, בכלים חדים ובהליכה בהרים. אלו מהווים בסיס לרפלקציה על האנתרופוקן ועל זהותנו כיוצרים השוכנת בין התרבותי לטבעי.  

במשך שנים רבות היה שותף עם פרופ' עמי דרך (1963-2012) בסטודיו עמידב. הסטודיו השאיר חותם על שדה העיצוב המקומי. דב ממשיך לפעול במספר תחומים במקביל: עבודה עם התעשייה בעיצוב ופיתוח מכשירים רפואיים, עיצוב תערוכות מוזיאליות, עיצוב גופי תאורה וריהוט לצד יצירת עבודות עיצוב ספקולטיבי וניסיוני.

עבודותיו ויצירות הסטודיו הוצגו בגלריות ומוזיאונים רבים בארץ ובעולם (כדוגמת ה-MOMA  המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, ה- Cooper Hewitt מוזיאון העיצוב הלאומי של ה-Smithsonian  בניו-יורק, מרכז Pompidou בפריז, MAD מוזיאון לאמנות ועיצוב בניו-יורק, מוזיאון Red Dot בגרמניה, Bozar מרכז לאמנות בבלגיה, המוזיאון לאמנות מודרנית של טאיפיי בטייוואן) וכמו כן נמצאות באוספים פרטיים ומוזיאלים (כדוגמת מרכז Pompidou בפריז, MAD מוזיאון לאמנות ועיצוב בניו-יורק, המוזיאון היהודי בניו-יורק, MUDAC מוזיאון העיצוב בשוויצריה, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב לאמנות). עבודות אלו מאופיינות בשימוש מושכל ומותח גבולות בחומרים ובטכנולוגיות ייצור וכן בשימוש ברדי-מייד ובהומור.

 

תמונה
עניין של אהבה/שנאה, 2017, פטיש פלדה מעובד באלקטרו-אירוזיה. צילום: מוטי פישביין

 

דר יונה וייץ היא אנתרופולוגית שדה (Ph.D   ), חוקרת ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי   ( M.Des  )  ומתמחה בהוראה, מחקר, הנחיה ופיתוח מודלים של הוראה ומחקר תומך עיצוב בתחומי מחקר אנוש בסביבות עיצוב וניהול עיצוב, עיצוב חברתי ועיצוב משתף. במסגרת עבודתה בבצלאל פועלת כשותפה וחוקרת בפרויקטים של האיחוד האירופאי ( Desurbs, The Seventh Framework Programme for Safe Cities  (2011-2014), Creative Leadership & Entrepreneurship - Visionary Education Roadmap  ( 2015- 2019 ), Erasmus    (2020-2023)).

מעצבת-חוקרת ומרצה במחלקות שונות בבצלאל. בוגרת ממר״מ, בוגרת ITP - התוכנית לתקשורת אינטראקטיבית, באוניברסיטת ניו-יורק ובעלת ניסיון רב בעבודה בחברות הייטק. שרית עובדת עם טכנולוגיה דיגיטלית כחומר גלם.

תמונה
זמן ארוג. Woven Time. 2019. דורון אלטרץ ושרית יודלביץ׳. צלם: דור קדמי

מעצב אינטראקטיב UX/UI עצמאי, מתמחה בעיצוב ממשק אדם-מכונה פיזי ודיגיטלי. בעל ניסיון של למעלה מעשור באפיון ועיצוב חוויות למוצרים דיגיטליים במדיומים שונים. בן מוביל ומנהל תהליכי עיצוב עבור חברות סטארט אפ והייטק בארץ ובעולם.

בוגר של המחלקה לתקשורת חזותית ובוגר של התוכנית לתואר שני במחלקה לעיצוב תעשייתי, מסלול עיצוב וטכנולוגיה בבצלאל.

תמונה
Pubic Movement

מעצב תעשייתי, מפתח וחוקר 

מרצה בתואר השני לעיצוב תעשייתי בבצלאל. פועל עם זוגתו המעצבת שירה קרת. עוסק במחקר ופיתוח של חפצים, תהליכים ותערוכות, ובנקודות המפגש בין תרבות, עיצוב וטכנולוגיה. עבודותיו הוצגו בגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם. בוגר התואר הראשון BDes והשני MDes לעיצוב תעשייתי בבצלאל.

מעצב תעשייתי בוגר תואר ראשון עיצוב תעשייתי בבצלאל בהצטיינות מ2006. בוגר מסלול 'אודות עיצוב' משנת 2009 ותכנית ההתמחות d-vision של כתר. מעצב עצמאי ומרצה לעיצוב בבצלאל משנת 2010 ובRMIT מלבורן, אוסטרליה בתואר ראשון לעיצוב תעשייתי ובתואר שני לעיצוב חדשנות וטכנולוגיה בשנים 2016-2019. בשלבי סיום דוקטורט מאוניברסיטת RMIT החוקר שיטות ההנצחה שאינן פורמליות.

ד"ר שגיא מעין הוא בוגר לימודי תקשורת ומדעי החברה מאוניברסיטת בר-אילן, ובעל תואר שני בתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו הוגשה במסגרת התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, ועסקה בייצוגים של חילון ודתיות בתרבות העכשווית בישראל. תחומי המחקר הנוספים שלו ממוקדים בקשר שבין תרבות ואמנות להיבטים של זכויות אדם וצדק חברתי, תרבות חזותית ואידיאולוגיה, מיעוטים ודתות במרחב הפוליטי-תרבותי ועוד. 

מאז 2008 מרצה במחלקה ללימודי תרבות במכללה האקדמית ספיר, וכן במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. 

בעבר שימש כמנכ"ל קבוצת התיאטרון "פסיק" בירושלים, העוסקת בתיאטרון קהילתי לצד הפקת יצירות רפרטואריות. כמו כן היה עורך ראשי בהוצאת הספרים של "האוזן השלישית" וכיהן כחבר בהנהלת החברה.

מומחה בניהול עיצוב מקיים, מרצה וחוקר בתחומי ניהול העיצוב והחינוך לקיימות. בשנת 2005 יזם את הקמת המסלול לניהול עיצוב בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי וניהל אותו בעשור הראשון לקיומו. ייצג את בצלאל במפגשי מחקר רבים ברחבי אירופה, הציג ופרסם מחקרים במגוון כנסים בעולם. אלעד הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, עבד כמעצב בפירמות לעיצוב קרמי בניו יורק והציג את עבודותיו בתערוכות בארה״ב וישראל. סיים תואר שני בניהול עיצוב באוניברסיטת פראט בניו יורק, ותואר שלישי בחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. אלעד לקח חלק בקידום תרבות מחקר בבצלאל מתוך גישה של הנגשת ערכי היצירתיות והחדשנות לשדות ידע אקדמיים נוספים. כחלק מפעילותו כחוקר, עסק בגיוס וניהול משאבי מחקר במסגרת פרויקטים בינלאומיים כגון DESURBS, COST, CLEVER. לאורך השנים קידם את הקיימות בבצלאל יחד עם שותפות.ים מקרב המרצים והסטודנטים, דרך הקמת קבוצת המחקר לקיימות יישומית, הקמת התו 'בצלאל בסביבה קיימות וקהילה', ואת ׳המרחב הבצלאלי לפיתוח מקיים׳ בראשו הוא עומד כעת.

ארנה קזין, ילידת סקוטלנד 1967, היא סופרת, מסאית, מנחת כתיבה. היא כתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים ובהם "חדשות", "העיר" ו"הארץ". מסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובהם "המעורר", "תיאוריה וביקורת", "רסלינג", "גרנטה" ו"מאזניים".

קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009. עד היום ראו אור שבעה ספרים שכתבה: "במרחק הליכה" – חיבור על תרבות הצריכה (בבל 2004), "פיקניק" – אסופת סיפורים קצרים  (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006),  "על הנוחות" – חיבור של ביקורת תרבות (בבל 2008), הנובלה "דיסטנס" באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית 2010), "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011), "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה (אחוזת בית, 2015), "גוזל – נובלה בלשית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015). שני הספרים האחרונים היו לרבי מכר. ספרה השביעי, "פולשת", שראה אור בספטמבר 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא השני בסדרת הבלשית אליאנה דוידוב.

מאז 2009 קזין הנחתה ומנחה כתיבה אישית תיעודית וביקורת במגוון אכסניות, ובהן התוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, מכון ון ליר שבירושלים, החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובחנות הספרים המגדלור בתל אביב. ביולי 2020 זכתה בפרס מצוינות בהוראה למורים מן החוץ באקדמיה לאמנות בצלאל.

תמונה
:"לטפס על ההר, או: איך לכתוב", מדריך כתיבה, אחוזת בית 2015

רובנר היא מרצה וחוקרת עיצוב המתמחה בהיסטוריה של מושגים בעיצוב, בעיצוב בעידן המידע, בעיצוב מגדר ובעיצוב בר-קיימא. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהיסטוריה של מושג המקוריות באמנויות. רובנר כתבה את התכנית ללימודי עיצוב לבגרות במשרד החינוך, "היבטים בתולדות העיצוב" ושימשה כמובילה פדגוגית של התכנית.

לצד הוראת ידע, רובנר מלמדת מתודולוגיות מחקר תיאורטי בעיצוב, ובהן מיפוי חשיבה ריזומטי ככלי לחשיבה עיצובית. היא טבעה את הסוגה הפואטית "שירת חפצים" ומנהלת את מדור שירת חפצים במגזין כולעיצוב.

תמונה
מפת חשיבה ריזומטית "ההיסטוריה של העיצוב", 2013

מעצבת וחוקרת עיצוב המתמחה בתחום פיתוח המוצר וחדשנות אסטרטגית עבור תעשיית המזון.
מרצה בתואר הראשון בעיצוב תעשייתי ובתכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ובעלת סטודיו עצמאי.
ליאורה בוגרת של התואר הראשון באקדמיה לעיצוב איינדהובן שבהולנד ותכנית התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שניהם בהצטיינות.
במסגרת הסטודיו יזמה פרויקטים עצמאיים ואצרה תערוכות עבור מוסדות ואירועים שונים בארץ ובעולם בינהם עבור שבוע העיצוב בייג׳ין, שבוע העיצוב טוקיו, בית האמנים תל־אביב, גלריה פריסקופ, מוזאון העיצוב חולון ומוזאון ארץ ישראל.
לב עיסוקה של ליאורה מתרכז בחקר מערכת היחסים שבין דיסציפלינת העיצוב, אוכל ותרבות במדיומים שונים.

תמונה
דימוי מתערוכת ״4 לקילו״ שנאצרה ע"י ליאורה רוזין בשיתוף עם לו מוריה, שנערכה בבית האמנים בתל אביב כחלק מתערוכת ״לחן עממי״ - שבעים שנה לעיצוב בישראל על ידי מכון שנקר לתעוד וחקר העיצוב, באוצרות יובל סער.